ספרו של יפתח בן אהרון חוקר את היסוד הדיאלוגי בשירת פאול צלאן לאור שאלת ה"אין". האין מתגלה כאן בשני היבטים קוטביים: בקוטב ההרס והמוות, כשלילת הוויה, ומנגד, במובנו הקבלי, כיש האמתי, כאינסוף. רק במעבר דרך האין נופלות המחיצות, הקליפות שמפרידות בין האדם לעצמו ובין האדם לזולת. תפקיד האין הוא לאפשר את התנועה אל האחר, וככזה גם את יסוד השיחה. האין הופך לפתח המאפשר את התנועה השירית אל האחר. בשביל צלאן השאלה בדבר אפשרות השירה לאחר אושוויץ היא בעת ובעונה אחת שאלת אפשרות השיחה, שאלת הקשר עם אתה ממשי.
"במרכז הספר עומד המתח הדיאלקטי הפורה המפעיל את האירוע השירי הצלאני, המתח בין דיבור והיאלמות, בין הדיאלוג והאין. האופן שבו בן אהרון מצליח לפתוח את שירתו של צלאן לממדים חדשים של התבוננות חושף בפנינו צלאן אחר המופיע יותר כמבשר של המודרניזם המאוחר מאשר כמשורר המודרני האחרון. צלאן זה, שהוא מאין גשר בין העולם שחרב לעולם מבליח, חדש, מאחד בתוכו את שני הקצוות של העשייה המודרנית, המוקדמת והמאוחרת כאחת, לכדי שירה המקיפה את החוויה המודרנית כולה, כזו שהיא שוללת ומחוללת כאחד. ספרו של בן אהרון הוא בלי שום ספק תרומה משמעותית, מרשימה וייחודית לדיון בפאול צלאן, אולי אפילו מפתח ומדריך לקריאה מחודשת. הוא חושף צלאן חדש, אולי כפי שראוי, צריך ואפשר לקרוא בתחילת המאה ה-21".
אל הספר