28 יפתח בן אהרון בארבעים ואחד מופיעות המילים 'את / ה' או 'אתם' כמילות פנייה . במבט כולל ניתן לראות שבכשני שליש משיריו מופיע מבנה של פנייה ( שם, 114 ) . הפנייה בשיריו של צלאן יכולה להיות לנמען מזוהה או לנמען בלתי מזוהה בשיר, או פנייה של הדובר אל עצמו בלשון "אתה" . צורה נוספת של הכלת ה'אחר' בתוך הדיאלוג השירי היא דרך המילה 'אנחנו' . ב'אנחנו' מאפשר הדובר גם ל'אני' אחר, יחיד או רבים, לדבר יחד אתו ( שם, 114 ) . בדברים הבאים אביא כמה מדרכי האפיון וההנכחה של הרבדים השונים הללו של מושאי הפנייה . ברבים משיריו של צלאן ניתן למצוא פנייה אל האם המתה . כך למשל בשיר "קרבת הקברים" : הַיַּכִּירוּ עוֹד מֵי הַבּוּג הַדְּרוֹמִי אֶת הַגַּל שֶׁהִכָּה וּפָצַע אוֹתָךְ, אִמִּי ? ( צלאן, 2013 : 10 ) . כאן פונה הדובר אל אמו בשאלה . הדיבור בלשון שאלה מעצים את היסוד הדיאלוגי . השאלה, להבדיל מלשון תיאורית בגוף שלישי, ממחישה את נוכחותו של הנמען, במקרה זה של הנמענת . כך מונכחת האם בשיר אף על פי שאין היא מדברת באופן ישיר . גם בשיר "אל מול הנר" מופיעה פנייה אל האם המתה : זָהָב טָהוֹר, כְּ מִצְוָתֵךְ אִמָּא, עָשִׂיתִי א...
אל הספר