בעשורים האחרונים אנו עדים לעיסוק הולך וגובר בגוף. המושג "גוף", בעיקר הגוף האנושי, נוכח במגוון רחב של תחומים הן בתרבות הפופולרית והן בעיון המדעי. ספרים נכתבים, אירועים נחווים ותערוכות נפתחות, ובכולן הגוף מככב על מגוון הטיותיו, אפיוניו הבשרניים והתכלותו. נדמה שהמרחב הציבורי מוצף בייצוגים של הגוף, כאילו מצליח הגוף ללכוד ולייצג משהו מההוויה האנושית במאות ה-20 וה-21, ובאופן הזה מהווה אחד המסמנים הבולטים בתרבות בת-זמננו.
בעיון המדעי הגוף תופש מקום מרכזי בביקורת התרבות, בחקר האמנות, בחשיבה הפמיניסטית והקווירית, בחשיבה הסוציולוגית והפוליטית, וכמובן גם בפסיכואנליזה. ספר זה מבקש לרתום את ההמשגה של החשיבה הביקורתית כדי לחקור את מקום הגוף – את גילוייו, היעדרו ודרכי השתנותו – בשיח הפסיכואנליטי. קריאה בכתבים הפסיכואנליטיים מגלה שהפסיכואנליזה מעניקה לגוף מקום מורכב: בעת ובעונה אחת היא מגדירה אותו הן כמקור של המערכת הנפשית הניצבת במרכז השיח הפסיכואנליטי והן כתוצר המוכפף שלה. כך, למרות ריבוי הופעותיו של הגוף בשיח, נוכחותו מאוד מסוימת והיא ממוקמת לרוב בין היותו מטפורה לבין היותו סימפטום.
ספר זה עוסק בבחינת מקום הגוף בכתביו של פרויד ובכתבי דורות ההמשך של הפסיכואנליזה, ולבסוף דן באתגרי ההווה והעתיד המערבים את הגוף לאור השינויים התרבותיים המתגלמים בטכנולוגיות התקשורת הווירטואלית; טכנולוגיות אלה מאפשרות קשר אנושי קרוב ורציף ללא קרבה גופנית; הן חודרות להגדרות הסובייקט ולקשריו ומשפיעות על האיזון המחודש בין הגופני לנפשי גם בשיח הפסיכואנליטי.
אל הספר