216 אירית בן עטר כהן בעיקר על תרבותו של הגוף כמדד לפיקוח חברתי, על ערעור מקומו כטבעי ועל היותו ניצב בצומת שבין מה שנחשב טבעי ובין מה שנחשב תוצר של הבניה תרבותית . שם היה הדיון בגוף ציר מרכזי בביקורת המסורת של הפילוסופיה המערבית . בעיונם ניסו לפנות מקום לחלקים מושתקים ומודרים בסובייקטיביות האנושית : הקול הנשי המינורי אל מול המבט הגברי, סובייקט אל מול אובייקט והשוליים אל מול המרכז . הבנת מקומו של הגוף הייתה חלק מהמאמץ לחשוף ולפרק את התפיסות ההגמוניות שיוצרות היררכיה ניגודית וקוראות את המסורת המערבית בתשומת לב לאופני הפעלת הכוח והשליטה . פרדיגמה זו - החוזרת בשמות שונים בדיון הביקורתי בן-זמננו : "המודר ההכרחי" בניסוחה של ג'ודית באטלר, "הדיפרנס" בניסוחו של דרידה, "הכוח המדיר" אצל פוקו ו"האישה" אצל ניטשה ובחשיבה הביקורתית הפמיניסטית - שימשה לי אמצעי וכלי לבחינה ולאפיון של מקום הגוף בשיח הפסיכואנליטי . הגוף כנעדר הכרחי המושג "מודר הכרחי", שהשתמשתי בו ככלי לבחינת מקומו המיוחד של הגופני בשיח הפסיכואנליטי, נטוע במודל הלשוני הפוסט-סטרוקטורליסטי . כאמור, מושג זה שימש אותי ככלי חשיבה להאיר את המבנה...
אל הספר