במשך שני עשורים, בשנים 1975-1955 – כשר המסחר והתעשייה, כשר האוצר, כמזכיר מפלגת העבודה וכמושך בחוטים מאחורי הקלעים – היה פנחס ספיר דמות מרכזית, ובחלק מהתקופה הדמות המרכזית במשק הישראלי ובפוליטיקה הישראלית, עד נגיעה בתפקיד ראש הממשלה שאותו סירב לקבל על עצמו. בשנים הללו הוקמו והתפתחו עיירות הפיתוח, המשק הישראלי התעצם, נבנתה תעשייה מתקדמת, מערכת החינוך צמחה ונוסדו אוניברסיטאות, וישראל התפתחה כמדינת רווחה. במישור הפוליטי התחולל פילוג במפא"י, שהנהיגה את המדינה, ולאחר שנים אחדות הוקמה מפלגת העבודה. בתקופה הזאת התמודדה ישראל בשלוש מלחמות: מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בין שתי האחרונות התחוללה מלחמת ההתשה. בעקבות מלחמת ששת הימים הרחיבה ישראל את גבולותיה ולשליטתה נוספו יותר ממיליון פלסטינים.
הספר שלפנינו מתחקה אחר מדיניותו הכלכלית והשקפתו החברתית של ספיר, כמו גם אחר מדיניותו בתחומי חוץ וביטחון וגישתו ביחס לשטחים הכבושים. הוא דן במנהיגותו הכלכלית ובהתנהלותו כשר המסחר והתעשייה ושר האוצר, ומבקש לפצח את סוד כוחו במפלגה בפרט ובפוליטיקה בישראל בכלל. בביוגרפיה כלכלית-פוליטית זו נבחנים הצמתים בצמיחתו הפוליטית של ספיר ודרכי הפעולה שנקט; יחסיו עם שורה של אישים – דוד בן-גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, פנחס לבון, יצחק בן-אהרן, משה דיין, שמעון פרס – והשפעתם בתהליך קבלת ההחלטות שלו.
לעיני הקורא נפרשים חלקו ומעמדו של ספיר בתהליכים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו בישראל בעשורים הראשונים לקיומה; הגורמים והכוחות שהניעו אותו במאבקים הפנימיים במפא"י ובמפלגת העבודה ובמאבקים הבין-מפלגתיים; הטעמים לסירובו להיות ראש ממשלה ומעורבותו בפרשות שהסעירו את המדינה בתקופה הזאת: "הפרשה" במחצית הראשונה של שנות ה-60 ופרשיות כלכליות במחצית הראשונה של שנות ה-70.
אל הספר