יצחק גרינברג 154 פרסום המכתב הגישו הציונים הכלליים הצעת אי – אמון בממשלה בטענה שספיר ניצל את מעמדו הרשמי כדי לאסוף כספים למטרות מפלגתיות . באותו הזמן ניהלה התאחדות הסוחרים, שהייתה בשליטת הציונים הכלליים, מאבק נגד ספיר שתמך בהקמת חנויות סופרמרקט . אפשר שהפרסום בעיתון הבקר והצעת האי – אמון נועדו, באמצעות פגיעה בספיר, גם לסייע להתאחדות הסוחרים . לקראת הצבעת האי – אמון קיימה הממשלה ב – 26 באוקטובר 1958 דיון בסוגיה, שחרג מעצם המעשה של ספיר לבירור שאלת המותר והאסור לשרים ולעובדי מדינה . שר המשפטים פנחס רוזן, מהמפלגה הפרוגרסיבית, עשה הבחנה בין המישור האישי לבין זה הציבורי . במישור האישי הוא לא הטיל דופי בניקיון כפיו של ספיר, וציין שבשום אופן לא יעז לומר שהוא עצמו צדיק ממנו . במישור הציבורי הוא הבחין בין שר, שהוא גם פוליטיקאי, לבין עובד מדינה . מצד אחד, יש לאפשר לשר, שמטבע הדברים פועל למען אינטרסים מפלגתיים, לעסוק בגיוס כספים עבור מפלגתו ; מצד שני, יש למנוע לחלוטין מעורבות של עובדי מדינה באיסוף כספים למטרות מפלגתיות . המשגה של ספיר לא היה נעוץ אפוא באיסוף הכספים, אלא בפנייה לעובד מדינה שיסייע ...
אל הספר