קריאה משותפת של יצירות ספרותיות בהקשרים חברתיים היא תמיד מעשה בעל אמירה פוליטית, שכן השיח שנוצר בין המשתתפים מושפע מאמונות, תרבות, גיל, השכלה, שליטה בשפה, יחסי כוח ועוד. בקבוצות שהן פסיפס אתני-דתי מרובה "אחרים", על אחת כמה וכמה.
ספרה של יעל זרמי-פּוֹיָס, ספרות במרחב מרובה תרבויות, מספר את סיפורם של מפגשי קריאה ולימוד שבהם השתתפו מורים יהודים וערבים במסגרת לימודיהם המשותפים. השיח המרתק בין עולמן של היצירות לעולמו של כל אחד מהקוראים והקוראות ולעולמה של מנחת המפגשים (מחברת הספר) חשף לא רק זיקות בין פרשנות ותרבות אלא גם מתחים בחברה הישראלית. הספר בוחן את גבולותיו של השיח בהקשרים אקדמיים ואת יכולתו לקדם למידה משמעותית באמצעות העיון ביצירת ספרות. בד בבד בוחן הספר את התהליך האישי שעברה המחברת תוך כדי המפגשים עם תלמידיה והכתיבה עליהם.
מסע הקריאה ברומן "והיום איננו כלה" מאת צ' אייטמטוב עורר בקרב הקוראים כמיהה לבירורם של מיתוסים לאומיים מלכדים, ובו בזמן חשף את הקושי לעשות זאת בקבוצה המעורבת. הנובלה "בן החולות" מאת ט' בן-ג'לון הלהיטה דילמות מגדריות וחשפה את יחסם השונה של קוראים יהודים וערבים כלפיהן, ובו בזמן הדגישה את השתיקה בשאלות של יחסי כוח בין שליט ונשלט במישור הישראלי; ואילו הנובלה "כרוניקה של מות ידוע מראש" מאת ג' ג' מארקס עוררה לבטים ועימותים בין מגדריים בקרב בני אותה תרבות לאומית. השיח בקבוצות הושפע מיחסי כוח בין רוב ומיעוט במישור המגדרי והלאומי גם יחד, מהשליטה בשפה, הרגלי הקריאה וארון הספרים התרבותי של הלומדים.
אל הספר