שלמה המלך הוא מהדמויות המורכבות והמעניינות במקרא, בעיקר לאור המפנה החד שלו ושל מלכותו משיא לשפל. שלמה החל כמלך חכם ועשיר שבנה את בית המקדש, אבל סיים את חייו בשיתוף פעולה עם העבודה הזרה של נשותיו הנוכריות הרבות בשעה שממלכתו נחלשה. מורכבות זו ריתקה גם את חז"ל, והוא קיבל התייחסות נרחבת ביצירותיהם. בספר הזה נאספו המקורות התלמודיים והמדרשיים שעוסקים בשלמה על פי נושאים מרכזיים בביוגרפיה שלו: חכמתו, ספריו, בניית בית המקדש, נישואיו לבת פרעה, חטאיו וקשריו עם שדים.
ניתוח המקורות האלה חושף את עמדות חז"ל בכמה סוגיות: חכמת התורה לעומת החכמה ההלניסטית, היחס לספרי המקרא שיש בהם בעיות תיאולוגיות ומוסריות, חטא הגאווה, השדים בעולמם של החכמים, משיחיות יהודית ונוצרית ועוד. לא אחת מתברר שעמדות החכמים נובעות מתוך התמודדותם עם בעלי גישות אחרות ביחס לשלמה, מבית (בתי מדרש אחרים) ומחוץ, בין שהם בני ברית (יהודים-הלניסטיים) ובין שאינם בני ברית (נוצרים ופגאנים).
מניתוח המקורות עולה שהחכמים התלבטו בשאלה כיצד להסביר את המעבר החד של שלמה ממצב קיצוני אחד למשנהו. כיצד מלך שהגיע לשיאים יוצאי דופן הופך את עורו? בעוד שהיו חכמים שהשלימו עם התיאור הזה, התנגדו לו חכמים אחרים אשר ביקשו לראות את שלמה כדמות אחידה. יש שראו בשלמה דמות אחידה וחיובית – מלך שלא חטא בסוף ימיו. לעומתם, ראו חכמים אחרים בשלמה דמות שלילית שלא הגיעה כלל לשיא, וכבר בשלבים הראשונים של מלכותו נגלו מגרעותיו.
אל הספר