הצילום מטיל לפתחנו אתגר תמידי, מוליך אותנו מן האונטולוגיה אל האתיקה: מי מצלם את מי ומדוע? מי סירב להצטלם ומתי? לאיזה צורך בדיוק שימשו עשרות תצלומי תקריב של פני יהודים? האם תצלום יכול להיות שריד יחידי ומקודש? מי מעניק כותרות לתצלומים ולעיתים ממסגר בכך את השפע הנראה לכדי סטריאוטיפ צר? מהו מודוס הפעולה של הדיוקן העצמי בצילום ושל הדיוקן המבוצע על ידי צלם? כיצד מעצבים תצלומי פוליטיקאים את האווירה הציבורית? מה משמעותם של תצלומי המשפחה אשר גדשו את האלבומים שלנו ועתה מציפים את הטלפון הנייד ואת המחשב? ומה בין צילום אמנותי לתיעודי?
הספר אופ–פוטו מבקש לענות על שאלות אלו, ואף פותח שער לאינספור סוגיות חדשות.
אופ–פוטו מציע פרספקטיבות חדשות לקריאת תצלומים. הוא מפציר בנו להביט מחדש ב"מובן מאליו", להשיל מעלינו את ההגנות שפיתחנו ולהתבונן ברגישות חדשה בחופת חיינו, האישיים והקולקטיביים, הנמתחת מעלינו חדשות לבקרים.
אל הספר