עם התארכות תוחלת החיים, נעשה גם סוף החיים – אותו פרק זמן של קיום מוגבל וכאוב של דעיכה עד הקץ הבלתי נמנע – לשלב צפוי בחייהם של רוב האנשים, והוא מעלה שאלות חדשות בתחומים רפואיים וחוץ־רפואיים. הספר סוף החיים - רפואה, משפט ותרבות בישראל לנוכח פני המוות, שהוא תוצאה של פעילות מחקרית רב־תחומית, מבקש לקדם את הדיון הציבורי בסוף החיים באמצעות מאמרים העוסקים בשלל שאלות רפואיות, משפטיות ותרבותיות. האם הרפואה הקונבנציונלית, הממוקדת בהצלת חיים, ערוכה להתמודד עם סוף החיים? כיצד עשויים "מלווים רוחניים" לסייע בהתמודדות עם המוות? האם יש דרך "נכונה" לקבל החלטות טיפוליות בקרוב משפחה חולה? מדוע אפוטרופסים בדרך כלל בוחרים שיקיריהם יוזנו בהזנת צינור אף על פי שהיא לא מעלה את תוחלת החיים ואת איכותם? מהי סדציה פליאטיבית ובמה היא שונה מהמתת חסד? כיצד השתנתה בחברה הישראלית תפיסת המוות מרצון בסוף החיים? האם ראוי להנציח חשבון פייסבוק של הנפטר אחרי מותו? איך קביעת רגע המוות בישראל קשורה להשתלת איברים? האם לספר לאנשים עם דמנציה על מות יקיריהם?
שאלות אלה ואחרות תורמות להרחבת השיח על סוף החיים, ושופכות אור על הרבגוניות של מופעי המיתה בישראל, שאינה מתמצה רק בארוע המוות, אלא היא חלק בלתי נפרד ממהלך החיים של הנוטה למות ושל אלה הסובבים אותו.
אל הספר