מהי המשמעות הנודעת לתרבות ולאומנות בעבור החברה האנושית ומה תרומתן לה? ובפרט, מהי תרומתן לחברה הישראלית על רקע מאפייניה הייחודיים וגיוונה הרב? מדוע המונח נאמנות זר למונח תרבות וחותר תחת משמעותן של התרבות והאומנות ותחת תרומתן לחברה? מהו ייחודו של חופש הביטוי האומנותי, ומדוע עלינו לייחס לו מקום מרכזי בחתירה למימוש הצדקותיו של חופש הביטוי בעבור היחיד והחברה? מדוע עלינו להימנע מלדרוש נאמנות מן התרבות גם בכל הנוגע לפעילות תרבות המסתייעת במשאבי ציבור? ובכלל – מהו תפקידה של הממשלה בעת המודרנית בתחום התרבות, מדוע נדרש הציבור להקצות לתחום התרבות ממשאביו, ומדוע נודעת חשיבות יתרה לעיסוק במדיניות תרבות? כיצד יש בידי המושג ממלכתיות לתרום במענה לשאלות אלה באיתור העקרונות שביסוד תפקידי המדינה בתחום ובהגשמתם המיטבית?
שאלות אלו ואחרות העוסקות במשמעותן של התרבות והאומנות ובחשיבותן הרבה לחברה נדונות בהרחבה במחקר המדיניות המובא כאן. בראש ובראשונה, המחקר מבקש להניח תשתית רחבת יריעה לדיון הציבורי בישראל בנושא ובכך לתת מענה לחסר הקיים בתחום. חשיבות המחקר מקבלת משנה תוקף לאחר שנבחרי ציבור ומובילי דעה הציבו בשנים האחרונות סימני שאלה באשר להנחות ששימשו מוסכמות יסוד ביחסים שבין המדינה לתחום התרבות במהלך עשרות שנים ואשר על יסודן עוצבו המוסדות הפועלים בו ויחסיהם עם המדינה. בהתבסס על עקרונות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל יסוד ההצדקות לחשיבותם של תחום התרבות ושל חופש הביטוי האומנותי בעבור החברה, המחקר מציע מתווה לעקרונות מנחים וממלכתיים למעורבות המדינה בתחום התרבות, ובכלל זה מימון תרבות. בסיכומו מובאות המלצות לקובעי המדיניות ולגופים ציבוריים הפועלים בתחום לטובת ייסודה של מדיניות תרבות ועדכונה מעת לעת בשיתוף הציבור.
אל הספר