השפה הערבית ותוצריה הם אחת הזירות המרכזיות שבהן מתנהל המאבק על אופיו של המשטר הקולוניאלי הציוני. קודם להקמתה של מדינת ישראל למדו מוסדות ציוניים את השפה הערבית וייצרו ידע עליה; אולם לאחר קום המדינה החלו מוסדותיה גם לייצר "ערבית" אשר תתאים ליחסי הכוח בינה ובין אזרחיה הפלסטינים. "ערבית" זו נהפכה לזירה אשר מתבצעים בה תהליכים מכוננים של יחסי השליט והנשלט באמצעות הקריאה והכתיבה בשפה הערבית הספרותית. התקה זו של יחסים קולוניאליים אל גוף השפה הערבית ותוצריה לא הייתה פעולה חד־פעמית, אלא מבנה ייחודי אשר שימש הן את השולט הציוני והן את הנשלט הפלסטיני. ספר זה מנסה לאתר את רגעי הכינון של המבנה הזה, את אופי עבודתו ואת השינויים שעבר מאז 1948 ועד ימינו.
אל הספר