שאלת עמדתו של המיעוט הערבי במדינה כלפי ההגדרה של ישראל “מדינה יהודית” נמצאת כבר שנים אחדות על סדר היום הציבורי. דרישתה של ישראל מן המנהיגות הפלסטינית בשטחים להכיר בה כ”מדינה יהודית”, כחלק מהסדר הקבע בין הצדדים, וכן יוזמות חקיקה שהוצעו בכנסת מתוך כוונה לקבוע בחוק את ההגדרה “מדינת לאום יהודית”, התקבלו כולן בביקורת נוקבת, ועקיבה, מצד המנהיגות הפוליטית והאליטה האינטלקטואלית של הציבור הערבי. סקרי דעת קהל בקרבו מלמדים כי ההסתייגות מההגדרה “מדינה יהודית” קנתה לה אחיזה בחוגים נרחבים בתוכו. לנוכח מצב עניינים זה עולות כמה שאלות יסוד: מהן המשמעויות המעשיות בעיני הציבור הערבי במדינה הנגזרות מהגדרתה “מדינה יהודית”; האם ההסתייגות מהגדרה זו נובעת משיקולים אידאולוגיים או מסיבות פרגמטיות; האם הפרשנות הרווחת בציבוריות הישראלית יהודית להגדרת המדינה “יהודית ודמוקרטית” אינה תקפה בעיני הציבור הערבי; מהן העמדות הרווחות בציבור זה כלפי זכות ההגדרה העצמית של היהודים בכברת ארץ זו; מהן החלופות העולות לדיון בציבור הערבי להגדרה “יהודית ודמוקרטית”; ומהו אופייה הרצוי של המדינה בעיניו? באמצעות עיון מעמיק במקורות בשפה הערבית ובספרות מחקרית עשירה נחשף הקורא לפולמוס הסוער והנוקב המתחולל בחברה הערבית בישראל בסוגיות עקרוניות ומורכבות אלו. פולמוס זה הוא עוד אבן דרך בהתגבשות השיח הלאומי הערבי במדינת ישראל.
אל הספר