מעגלים של הדרה מתמקד בסיפורן של שלוש נשים מרכזיות בתולדות החינוך הקיבוצי: מרים רות (1910 - 2005), חוה שמיר (1914 - 2009), ומלכה האס(1920) תבלד"א. הספרות העוסקת במחקר החינוך הקיבוצי מכתירה את "אבות החינוך הקיבוצי" ועולה השאלה לאן נעלמו ה"אימהות" של החינוך המשותף? מה חלקן ומה תרומתן ומדוע לא זכו להכרה הראויה? האם זוהי תוצאתו של מנגנון הדרה מתוחכם אשר גם להן חלק בו?
הספר בוחן את סיפור חייהן האישי ואת מסלולן המקצועי של שלוש הנשים ומתבסס על דברים שהוקלטו מפיהן בשעות רבות של ראיונות. כיצד השפיע בית ההורים על דרכן בחיים? מה היה מקומו של בן הזוג בחייהן ומה היה מקומה של המשפחה בחברה הקיבוצית לאורך שנותיה ותמורותיה? הספר סוקר לעומק את תרומתן ארוכת השנים למערכות החינוך של הקיבוצים ולפיתוח המחשבה החינוכית - שנכתבה כתיאוריה ועשייה חדשנית בתחומים שבהם התמחו.
זהו סיפורן האישי של שלוש "אימהות החינוך הקיבוצי", אך בו בזמן זה גם סיפורן של נשים רבות אחרות שהודרו מן הכתיבה ההיסטוריוגראפית של מדינת ישראל ואשר תרומתן, בתחומים רבים, הודרה ולא זכתה למקומה הראוי לה.
אל הספר