ביאליק היה שוחר שלום מטִבעו, אך היה נתון כל ימיו במאבקים אין-סופיים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים.
בתחילה הִשחיז המשורר את קולמוסו נגד הרצל וחסידיו "הצעירים", יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם, ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" משוכה ומכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית.
הצעירים התל-אביביים נראו בעיני ביאליק מין גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מִפנה המאה, שאף הם נשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעֵבר לים".
הספר "צפרירים" מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של ביאליק.
מעֵבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחִלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית.
הספר "צפרירים" עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבּהן הוא גלוי וביצירות שבּהן הוא סמוי מן העין.
אל הספר