נמצאו 6776 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יוסף לניר
תיאור: בחיבור שלפנינו אנסה לעגן את הגישה העיונית והאנליטית בחקר הקיבוץ כמערכת מדינית-חברתית בהתפתחות הגיאוהיסטורית של סביבתו. בדרך סכימטית, במידת מה, אסביר הן את השינויים והן את השימור של דפוסי ההתנהגות התפקידית של הקיבוץ, על רקע המציאות ההיסטורית המשתנה. ברצוני להדגיש, שאנו עוסקים כאן ברקע היסטורי ולא בדיון בעל אופי היסטוריוסופי מובהק.
בפרקים הבאים נבנית מסגרת, שיש בה, אמנם, אלמנטים של רציפות בין תקופות, אך לא הרציפות של האירועים ההיסטוריים היא מעניננו כאן, אלא הרציפות הקשורה במילוי תפקידים מסויימים הנמשכים מעבר לתקופה מסויימת, והשינויים שחלו בתפקידים אלה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אורי ברנר
תיאור: במחברת מחקר זו רוכזו הנתונים העיקריים על מסלולם של גרעיני ההכשרה של תנועות הנוער החלוציות בפלמ"ח שנודעו בשם "ההכשרה המגויסת".
מחקר מפורט של בעיות התגייסות ההכשרות ושלבי ביצועה בתנועות השונות בשנים 1945-1942, כלול בספרו של המחבר "הקיבוץ המאוחד בהגנה", כרך ב', העומד לראות אור, בקרוב. כאן, כמבוא, נסקור בקצרה את בעיית התגייסותן של תנועות הנוער החלוציות לפלמ"ח ואת מהות הברית שנכרתה ביו ההכשרות והפלמ"ח.
לפלמח, כנהוג בכל יחידה צבאית, התקבלו כל המתנדבים אישית. דין זה חל גם על המתנדבים מתנועת "הנוער העובד", ומכסות הגיוס של תנועות "המחנות העולים", "השומר הצעיר" ו"הצופים" בשנים 1943-1942.
ארוחהגל מתנדבים זה נכלל בעבודתנו זו, אף שהם לא היו "הכשרות מגויסות" במובן הקלסי, כי חברי כל תנועה שרתו לרוב בפלוגה אחת, שמרו על קשר חברתי ביניהם ואף המשיכו במעשה ההתיישבותי לאחר שחרורם מן הפלמ"ח.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: זאב צור
תיאור: בחיבורי "ההתיישבות וגבולות המדינה" שעסק בעיקרו בשאלת ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים, ציינתי. אגב התייחסות לשאלת מפת השלום הגבולות, כי "בקיבוץ המאוחד הסתמנה תמורה בשאלת מפת השלום, אף שלא היתה לה השפעה על עיצוב המפה ההתיישבותית של הקיבוץ המאוחד עצמו."
מאז פרסומו של החיבור נשאלתי מדוע לא עשיתי לתיאורה ובחינתה של אותה תמורה. עניתי על כך, כי מאחר שנושא החיבור היה על ההתיישבות, לא ניתן היה לתת את המקום הראוי להתפתחות שחלה בקיבוץ המאוחד ביחס לשלמות הארץ או חלוקתה בתחומי אותו חיבור, על אף הקשר הקיים ביו הנושאים.
החיבור שלפנינו בא להשלים את הבירור בנושא הקיבוץ המאוחד וייחסו לשלמות הארץ והגבולות. גם חיבור זה עוסק בנושא עצמו. תוך מעקב היסטורי אחר ההתפתחות שחלה.
הנגיעה בשאלות מדיניות ותנועתיות אחרות לא באה אלא במידה שנראתה הכרחית לבירור שלפנינו.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: שמשון תפוח
תיאור: בסופה של המאה הקודמת חלו תמורות עצומות בחיי הישובים היהודים במזרח אירופה. הבולטים שביניהם הם גלי ההגירה ההמונית אל מעבר לים, התארגנותה של תנועת פועלים יהודית, והתהוותה של התנועה הציונית. כתופעה משותפת לכוונים השונים, באמצעותם ביקשו תנועות אלו לפתור את שאלות המצוקה הכלכלית האיומה, האנטישמיות והפוגרומים, אפשר לציין את מגמת התמורה לפרודוקטיביזציה ואת המעבר לעבודה, שהתחוללו בחיי היהודים.
תפקיד מסויים, אם גם צנוע, בטיפוח ההשכלה המקצועית ועזרה במעבר לעבודת כפיים, במלאכה ובחקלאות, מילאה חברת "אורט", שהשנה מלאו 100 שנים לייסודה.
ד"ר שמשון תפוח, שהיה מעובדי "אורט" ואשר פרסם מחקר על פעילות "אורט" בתחום החקלאות היהודית בפולין בין שתי מלחמות עולם, מביא בפנינו את מחקרו על פעילויות "אורט" בפולין העממית בשנים  1950-1945. המחקר עוסק ב"שארית הפליטה" ששרדה על חורבות יהדות פולין, עד לנדידתו והתחסלותו הסופית של קיבוץ יהודי זה.
עם התמורות שחלו בתהליך הפרודוקטיביזציה והמעבר לעבודת כפיים בקרב היהודים בארה"ב ובשאר קהילות ישראל בעולם וכן, נוכח הנסיגה הקיימת מבחינה זו גם במדינת ישראל, מצאנו לנכון להביא בפני הקורא הישראלי מחקר זה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אברהם כנעני
תיאור: עם קום המדינה, עלה הצורך לעבד את האדמות הנטושות וליישב שטחים בלתי מיושבים ובלתי מעובדים. עם תכנון הקרקעות לצרכי ההתישבות החדשה, התעורר הצורך להשלים מכסות קרקע לישובים הקיימים, בהתאם למספר יחידות המשק שנקבעו להם.
עבודה זו נעשתה לפי מקורות המרכז החקלאי והמוסדות המיישבים ומתוך נסיוני האישי, בהיותי שותף לריכוז נושא עיבור הקרקעות ותכנון הקבע לישובים.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אורי ברנר
תיאור: סדרת מחברות מחקר בהוצאת יד טבנקין, חוברת ד'. בשני חלקים, ואלו חלקיה:
חלק א': הסכנה לארץ ישראל מצפון (1940 - יוני 1942)
חלק ב': הסכנה לארץ ישראל מדרום (יולי-נובמבר 1942)
 
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יוסף לניר
תיאור: סדרת מחברות מחקר בהוצאת יד טבנקין, חוברת ג', מהדורה שלישית מורחבת. ואלו פרקיה:
פרק א: הקיבוץ הגדול - נקודות מוצא בדיון על התפתחות בימינו ובעתיד.
פרק ב: בעיות התקשורת במסגרת האילוצים המבניים בקיבוץ הגדול.
פרק ג: המינהל התקשורת והשתתפות החברים, בהיבט של קיבוץ גדול.
פרק ד: דמוקראטיה ישירה, ביזור תיפקודי, מינהל יעיל (של קיבוץ גדול) כגורמים לפתרון חלקי.
פרק ה: ההמחשה והתקשורת האלקטרונית כחלק מתשתית קומוניקטיבית בסיסית.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יוסף לניר
תיאור: סדרת מחברות מחקר בהוצאת יד טבנקין, ואלו פרקיו:
פרק א: הקיבוץ הגדול - נקודות מוצא בדיון על התפתחות בימינו ובעתיד.
פרק ב: בעיות התקשורת במסגרת האילוצים המבניים בקיבוץ הגדול.
פרק ג: המינהל התקשורת והשתתפות החברים, בהיבט של קיבוץ גדול.
פרק ד: דמוקראטיה ישירה, ביזור תיפקודי, מינהל יעיל (של קיבוץ גדול) כגורמים לפתרון חלקי.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אריה פיאלקוב
תיאור: על יצחק טבנקין כותב ספר "תולדות ההגנה" - "אחד מראשי תנועת העבודה שלקחו חלק בעיצוב דמות ה"הגנה" מימיה הראשונים". דומני, כי מבין אישיה של העליה השניה הוא היחיד שזכה להערכה זו בתולדות ההגנה.
ארכיונו האישי של טבנקין (בעיקר פנקסיו ומכתבים שקיבל), פותח פתח ליתר הבנת פעילותו הכללית והבטחונית ב"ימיה הראשונים" של ה"הגנה".
הביוגרפיה של טבנקין טרם נכתבה. ישמשו נא הדברים הבאים נדבכים לאחד הפרקים בה.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יהודה הראל
תיאור: תוכנה של מחברת זו:
1. יצחק טבנקין
2. קומוניזם קונסטרוקטיבי מהפכני
3. סוציאליזם וולונטארי
4. סוציאליזם, שלטון וממלכה
5.סוציאליזם לאומי
6. טבנקין בהתיחסות לתנועות וזרמים בתנועת הפועלים העולמית
7.רדכו הארגונית של טבנקין
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: פבלו אוטין
תיאור: הצפייה החוזרת ונִשנית בסרטי קאלט ישראליים, סרטי "יום העצמאות", הפכה לכעין טקס לחיזוק ואישוש של תחושת הזהות הלאומית הישראלית. בתור חברת מהגרים מגוונת ונטולת עבר היסטורי משותף ברור, הייתה ישראל צריכה להמציא את התרבות המקומית שלה ואת מאפייניה, ולגרום לכל מי שבא לארץ להרגיש חלק ממנה. כך, באופן לא מודע נרתמו אנשי קולנוע למשימה ויצרו סרטים שהפכו למעין טקס קבלה ואמצעי חיבור לזהות הלאומית המקומית. סרטים אלה עזרו ממש להמציא את הישראליות. בספר מאמרים זה, פבלו אוטין עורך ניתוחים אסתטיים של סרטים ישראליים בולטים כדי לשפוך עליהם אור חדש ולהבין מהות מסוימת המגדירה את החברה הישראלית עד עצם היום הזה. בחלק הראשון של הספר מתעמק אוטין בסרטים פופולריים, שזכו לאהדת הקהל והפכו לסרטי פולחן הן בעבר והן בימינו: צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר, גבעת חלפון אינה עונה, מציצים, מכתוב, לשחרר את שולי ואף אפס ביחסי אנוש – ובודק את הקו המחבר ביניהם. בחלק השני של הספר מתהלך אוטין בקולנוע שנתפס כ"אמנותי" ואשר זכה להכרה בפסטיבלים ולהערכת הביקורת, ומנתח את הקולות הייחודיים והבולטים שהביאו יוצרי הקולנוע הזה (ערן קולירין, קרן ידעיה, האחים אלקבץ ועוד), כדי לגלות כיצד סרטים אלה חושפים צדדים מודחקים של החברה הישראלית ומשלימים את התמונה של הקולנוע הפופולרי. אוטין, שהיגר מארגנטינה, משלב בניתוח הסרטים חוויות אישיות מההגירה ומגילוי ה"ישראליות", וכך מספק מבט אחר על הקולנוע והתרבות המקומיים. דרך הדיון בסרטים מנסה אוטין להבין את החברה שבתוכה נקלט, מה הם הערכים המרכזיים בה וכיצד אפשר להבין טוב יותר את עצמנו כישראלים, אולי כדי להפוך את החברה שלנו לבריאה, מכילה ומוסרית יותר.
מאת: יניב זך
תיאור: ארגז מסמכים ישן שנרכש במכירה פומבית מוביל למסע בעקבות חמישה ישראלים מהפכנים שסיפורם נשכח כליל; טרוריסט יהודי כושל, רוויזיוניסט רודף קומוניסטים, פנתר שחור למוד אכזבות, פציפיסט חיפאי חדור להט ציוני ולוחם צדק שהתגייס לטובת הגרועים שבעבריינים. כולם חיו, חלמו, פעלו, לא ממש הצליחו ונעלמו.
חביב שיבר החל את דרכו כחבר בתנועת בית״ר, הפך לפעיל אנטי־קומוניסטי, וסיים את חייו כגולה מרצון בחדר עלוב בכנסייה באזור וושינגטון; אברהם צפתי ניסה להתנקש בחייו של בן גוריון ולהקים את בית המקדש השלישי. הוא כשל בשתי המשימות; פליקס מטלון, הרפתקן ואקטיביסט מזרחי, פעל לאורך עשרות שנים מאזור שכונת התקווה, הרבה לפני שהסוגיה העדתית עלתה על סדר היום; אליעזר בר לב נלחם מדירתו המתפוררת ברחוב הירקון למען שחרורם של רוצחים ועבריינים מורשעים אחרים; צבי גרתי, נפח ופציפיסט, התגורר בחיפה ומשם פעל לאורך עשרות שנים, כתב, צייר ופיסל והותיר אחריו עיזבון אמנותי ייחודי שלא נחשף עד כה.
חמישה מתקני עולם שלא הותירו חותם מיוחד הוא ספר דוקומנטרי סוחף ומהיר על עולם שהיה – ונעלם.
מאת: יפה בניה, מיכל גידניאן, חפציבה כהן
תיאור: הוצאת טנג׳יר וארגון ערבות שמחים להוציא לאור את הספר ״בת המזרח: נשים פורצות דרך בקהילות יהדות ספרד והמזרח״, ספר עיון ולימוד המבקש להשיב לתודעה ולהיסטוריה את קולן של נשים יוצרות, כותבות ומנהיגות. נשים אלה הצליחו לפרוץ את החסמים של הדרה מחינוך והשכלה, והיו לתלמידות חכמים, מנהיגות, נשות מעשה, יוצרות וכותבות, אלא שהן נדחקו ממרחב התרבות הכתובה של המסורת היהודית, והן ממתינות שנגאל אותן מן השכחה והשוליות שנכפתה עליהן.
ספר בת המזרח מאיר את סיפורן של שש נשים יהודיות פורצות דרך מקהילות יהדות ספרד והמזרח, ממרוקו במערב ועד כורדיסטאן במזרח – מן המאה ה-16 ועד המאה ה-20. לצד סיפורן של הנשים, רקע נרחב על הקהילה והתקופה, וכן הצעות למערכי לימוד. את הספר חותמת אחרית דבר מאת חביבה פדיה.
בית מדרש ערבות הוא בית מדרש יוצר לנשים ממגוון זהויות, שנפגשים בו מסורת, פמיניזם וצדק חברתי. אנו לומדות מן המסורת הספרדית מזרחית, זו שבכתב וזו שבעל פה, מפרספקטיבה נשית, ומבקשות לגבש פמיניזם מסורתי המחבר בין תורת הנצח לשינויי העתים. בת המזרח הוא פרויקט משותף ל"ערבות – נשים מחברות מסורת" ו"כי"ח - כל ישראל חברים".
הספר נכתב על ידי יפה בניה, מיכל גידניאן וחפציבה כהן מונטגיו, בהשראת הלימוד המשותף בבית המדרש ערבות.
מאת: טלי שרוט
תיאור: כולנו מנסים להשפיע על בני האדם סביבנו, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים בכך. ואם לא די בכך, לעתים קרובות מדי אין לנו שמץ של מושג מה גורם לנו להצליח או להיכשל בניסיונות שלנו לשנות את ההתנהגות ואת החשיבה והאמונות של הילדים, הלקוחות, המטופלים, החברים ובני הזוג שלנו. בספרה מה זה משנה? חושפת הפסיכולוגית וחוקרת המוח טלי שׁרוֹט את טבעה של ההשפעה. מתברר שככל שמדובר בהשפעה, רבות מהתגובות האינסטינקטיביות שלנו (משימוש בראיות כדי לנצח בוויכוח ועד הפגנת כוח ושליטה כדי לשנות התנהגות של האחרים) אינן משיגות את מטרתן, משום שאין הן עולות בקנה אחד עם הדרך שבה המוח האנושי פועל. תוך שימוש בעשרות מחקרים וסיפורי מקרה מרתקים, שׁרוֹט בודקת כיצד אנו משפיעים זה על זה, חושפת את החולשה של המידע ואת העוצמה של הרגשות, ובתוך כך מלמדת כיצד נוכל להיות יעילים יותר במאמצינו לקדם מכירות, לשנות את השקפתם של אנשים על עניין מסוים באמנות או בפוליטיקה, לשפר את נימוסי האכילה של ילדינו, לשנות את האופן שבו בני אדם תופסים אותנו, להגביר את הפריון של העובדים שלנו, או אולי פשוט לשכנע את בן או בת הזוג שלנו לעבוד מעט פחות ולצאת איתנו לחופשה קסומה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: מלקולם גלדוול
תיאור: מעשה שהיה: אמריקה סופגת מכה קשה מהאוויר במתקפה יפנית על פרל הארבור. היא מצטרפת לכוחות הלוחמים במלחמת העולם השנייה, וגם לרשותה עומדת הטכנולוגיה החדשנית שזה עתה צורפה לארסנל של שדה הקרב - מטוסי הפצצה. בפעם הראשונה אפשר להפתיע את האוייב מלמעלה, ובעלות הברית מתלבטות מה לעשות במטוסים. הרג חסר אבחנה, מגובה רב, הוא לא מוסרי. ומצד שני, המלחמה נגררת, מתמשכת, ובעלות הברית רוצות לשים לה סוף. הנה, זה גרעין הדילמה, מוכרת עד כאב, שעומדת מולם: האם נדרש להרבות בשפיכות דמים כדי להפסיק שפיכות דמים. כאמור, נשק חדשני, מלחמה טוטאלית, קבלת החלטות במצב של אי ודאות. זה סיר הלחץ שבו מתבשלים יחדיו מנהיגים, גנרלים, ממציאים, טייסים. זה סיר הלחץ שהולך ומתחמם מעמודו הראשון ועד עמודו האחרון של כנופיית המפציצים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: מוטי גלוסקה
תיאור: איך אפשר לחקור לעומק את מחדל טבח 7 באוקטובר? מה ניתן ללמוד מחקירת מחדל יום הכיפורים? האם מה שהיה הוא שיהיה, ואנחנו נידונים לעקומת למידה שלילית לנצח? בישראל – מדינה של מלחמות ומבצעים — רבים ההישגים הצבאיים, אבל רבים הם לדאבוננו גם המחדלים הבלתי־נתפסים. בחמישים שנה ויום עוקב ד"ר מוטי גלוסקה אחר ועדות החקירה והבדיקה של מחדלי המדינה, והתוצאה: דיוקן ישראלי מורכב, מרתק, מסקרן. שני קווי פרשת המים, שביקעו את הווייתנו בהפרש מדויק ומצמרר של חמישה עשורים ויום, מעלים שאלות רבות, שבחלקן עוסק ספר זה: האם אנו מסתפקים ב"עריפת ראשים" של האחראים הראשיים למחדלים? מהו הכשל המובנה בממשק המדיני־צבאי בישראל? האם ועדות חקירה מציגות רק חוכמה לאחר מעשה (חל"ם)? מוסד ועדות החקירה אמנם זוכה לביקורת רבה, אבל הוא עדיין מהווה אמצעי ממלכתי ומקובל לבירור האמת. חמישים שנה ויום בוחן את הנושא בהקשרים חברתיים, תרבותיים, צבאיים ופסיכולוגיים. יש בו דיון בוועדות חקירה מהשנים האחרונות (אסון מירון, פרשת הצוללות), אך הוא עוסק בעיקר בחקירת מלחמות: ועדת אגרנט (מלחמת יום הכיפורים), ועדת כַּהַן (מלחמת לבנון הראשונה) וּועדת וינוגרד (מלחמת לבנון השנייה). בעקבות לקחי העבר מציע הספר מִתווה לוועדת חקירה משוכללת ויעילה מקודמותיה, שנועדה לסייע בתהליך הריפוי המקיף שהחברה הישראלית מוכרחה לעבור.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: ליאור זמיגרוד
תיאור: המוח האנושי מתמודד מדי יום עם שלל אתגרים, והאידאולוגיות שאנו חיים איתן ולצידן – ימניות, שמאליות, לאומניות, דתיות או ליברליות – מציעות לו קיצורי דרך. הן מסייעות לתחושה של זהות משותפת, ומעניקות לנו מסגרות מארגנות לפעולה ולתקשורת עם אחרים. אבל לאידאולוגיות יש מחיר של קונפורמיות, של דיכוי האינדיבידואליות ושל חוסר סובלנות. ברגע שהן אוחזות במוחנו, הן משנות אותנו מהיסוד, והופכות אותנו לנוּקשים יותר – ולרגישים פחות.
בהסתמך על מחקרה פורץ הדרך, חושפת ד"ר ליאור זמיגרוד את המנגנונים הנסתרים המניעים את האמונות ואת ההתנהגויות שלנו. היא משתמשת בכלים החזקים של מדעי המוח כדי להראות שהאמונות הפוליטיות שלנו משנות, הלכה למעשה, את הארכיטקטורה העצבית שלנו ואפילו את התאים שלנו.
המוח האידאולוגי הוא ספר חיוני לקריאה בעולם המקוטב של ימינו, שבו כולנו צריכים לשאוף להיות גמישים יותר. כדי לטפח חברה מושכלת, עמידה וחופשית, עלינו להתקרב לתהליכים המתרחשים בתוך כל אחד מאיתנו וללמוד לזהות חשיבה נוקשה בעצמנו ובאחרים.
ד"ר ליאור זמיגרוד היא מדענית עטורת פרסים וחלוצה בתחום מדעי המוח הפוליטיים. היא למדה באוניברסיטת קיימברידג' וקיבלה מלגות מחקר בין השאר בסטנפורד ובהרווארד. הופיעה ברשימת מצטייני פורבס "30 מתחת לגיל 30" במדע, ומחקריה הוצגו בהרחבה בתקשורת, כולל בניו יורק טיימס, בגרדיאן ובפייננשל טיימס.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: ג'ון מאן
תיאור: מי באמת היה אטילה ההוני? מי עומד מאחורי הדמות האגדית המעורפלת הזאת, השֵד האיום של ההיסטוריה, שמתוארת כהתגלמות הרוע והאכזריות? ג'ון מאן, מומחה למסורות הנוודיות של מרכז אסיה, לוקח אותנו למסע מסעיר בארץ הברברים וחושף את האדם שמאחורי המיתוס - הלוחם הגדול שהסתער על אירופה והשליט טרור בלבותיהן של אומות שלמות, אך היה הרבה יותר מכך. אטילה ההוני, מנהיג שכונה "שוט האלוהים" ונתפס כחצי אל, בנה אימפריה אדירה ממקום מושבו בערבות הונגריה. הג'ינגיס ח'אן של אירופה. גבר קפריזי, יהיר וחסר רחמים, אך גם מבריק דיו לזכות בנאמנותם של מיליונים. כובש ונוקם נצחי שהציג לראווה את גבריותו בשני עשורים של מלחמות, ביזה והרג, עד למוות בלתי גברי בעליל מדימום באף. עם מותו בשנת 453 נעלמו ההונים מרשימת עמי העולם
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: תמי רזי, מירה צורף
תיאור: קובץ מאמרים זה הוא תולדה של סדנת מחקר שהתקיימה בשנת 2016, ביוזמת הפורום הפמיניסטי במכללה האקדמית ספיר ובשיתוף עם מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה והחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. הסדנה הוקדשה לדיון בנשים ומגדר במרחבים מזרח תיכוניים, והשתתפו בה חוקרות וחוקרים ממגוון רחב של דיסציפלינות. מהפכות "האביב הערבי" שהתחוללו בשנת 2011, מלחמות האזרחים שפרצו בעקבותיהן בחלק ממדינות המזרח התיכון, כמו גם מיליוני הפליטים שנעקרו מבתיהם וממולדתם ונאלצו להימלט על נפשם למדינות אירופה, שינו את פני המרחבים המזרח תיכוניים. להתרחשויות ולתהליכים אלה השלכות דרמטיות גם על שגרת חייהן של נשים בחברות מזרח תיכוניות, על מעמדן, על דפוסי מאבקן להטבת תנאי חייהן ועל תגובותיהם של הממסדים הדתיים והפוליטיים לתביעותיהן — הן במרחבים בהן פרצו המהפכות והן באלה שלכאורה חמקו מהן. אירועים מהפכניים כגון אלה, שבמהלכם הפכו גבולות מדינתיים, אתניים ומגדריים לנזילים יותר, הם הזדמנות לבחינה מחדש של הנחות יסוד, תפיסות תיאורטיות וחלוקות מקובלות, כמו למשל ההפרדה הרווחת בין מחקר על פמיניזם יהודי אורתודוקסי, לבין מחקר על פמיניזם מוסלמי או דרוזי בישראל ובמרחבים אחרים במזרח התיכון, כמו גם בין חקר היישוב ומדינת ישראל לבין חקר המזרח התיכון הערבי והאסלאמי.
מאת: עמי איילון, גד גילבר
תיאור: המאמרים המתפרסמים כאן משקפים את עבודת המחקר הענפה של קהילת החוקרים הפורה שלנו. המאמר הפותח את הגיליון, מחקרה של שחר בשן, "בהשת זהרא, בית הקברות של טהראן – מחוז זיכרון בשירות המשטר" הוגש לפרסום חודשים רבים לפני פרוץ המלחמה עם איראן. קשה לחשוב על מחקר רלוונטי יותר להבנת אחת התופעות התרבותיות-חברתיות החשובות ביותר ברפובליקה האסלאמית של איראן בדורנו. המאמרים האחרים נטועים בהיסטוריה הפוליטית, החברתית והתרבותית של מדינות ותנועות חברתיות באזור, בסוגיות בהלכה המוסלמית ובשירה הפרסית הקלאסית, והם כולם מלמדים על הגיוון הרב של גישות ושיטות מחקר, איכותניות וכמותניות, בחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון והאסלאם בישראל. הגיליון מביא גם ריאיון עומק עם פרופ' מינה רוזן בנושא שזמן רב מחכה שהזרקור יגיע גם אליו – תולדות היהודים בארצות האסלאם, וספציפית תולדות יהודי האימפריה העות'מאנית וארצות הבלקן.
מלכתחילה, סברנו שעלינו ליצור כלים להנגשת מאמרי המזרח החדש לקוראים הפוטנציאליים הרבים שאינם שולטים בעברית. זאת מאחר שברור לנו שפירות המחקר הרואים אור אצלנו אינם נופלים ברמתם ממאמרים בכתבי עת איכותיים בתחום הרואים אור בצפון אמריקה ובמערב ומרכז אירופה. מסיבה זו, תקצירי המאמרים באנגלית הורחבו ל-1,500-1,000 מילה, ונעשה מאמץ להגדיל את החשיפה לכתב העת באתרי חיפוש מקוונים. אנו פועלים עתה להקמת מערכת בינלאומית מייעצת (International Advisory Board) ומתכננים שתתחיל לפעול במהלך הכנת גיליון 2026.
מאת: עמי איילון, גד גילבר
תיאור: גיליון הנוכחי של המזרח החדש יוצא לאור שבעים וחמש שנים לאחר פרסום גיליונו הראשון בתשרי תש"ט/אוקטובר 1949. שבעים וחמש שנים של הופעה רצופה אינן דבר של מה בכך בעולם כתבי העת האקדמיים המקצועיים. זהו הישג מרשים ועדות ליצירתיות המתמשכת של קהילת המחקר המזרחני בארץ.
לאורך השנים חלו שינויים רבים באופיו של כתב העת, במתכונתו ובסגנונו. היו תקופות פוריות, בעיקר שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, שבהן הוא הופיע שלוש או ארבע פעמים בשנה, ולעומתן זמנים של הפקה מוגבלת יותר, עם פרסום של גיליון אחד בשנה או אף פחות. בשני העשורים האחרונים יוצא כתב העת לאור באורח קבוע כשנתון, תוך שמירה על איכות מקצועית גבוהה שאינה נופלת מזו של מיטב כתבי העת הבינלאומיים בתחום. רבים מטובי חוקרי המזרח התיכון והאסלאם בארץ תרמו לו מפירות מחקריהם, ביקורתם והגותם. לכולם יש סיבה לגאווה גדולה על הצלחתו של המפעל הזה.
בין הגיליון הראשון של המזרח החדש והגיליון הנוכחי יש דמיון בולט לעין: הופעתם בנסיבות של מלחמה כבדת דמים על גורלה של מדינת ישראל. "החברה המזרחית" – האגודה המקצועית שלנו בשמה הקודם, שהמזרח החדש היה ונשאר ביטאונה – התארגנה להקמה עוד לפני תום מלחמת העצמאות וטרם חתימת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ושכנותיה. מלחמה ממושכת קדמה גם להופעת הגיליון הנוכחי, ובעת כתיבת הדברים עדיין לא ידוע מתי ובאילו תנאים היא תגיע לקיצה. כתיבת הגיליון נעשתה ברובה בעיצומה של המלחמה הכואבת והתובענית הזאת, וכך גם כמעט כל שלבי העריכה וההפקה. אשר על כן יציאת הגיליון לאור התעכבה בחודשים רבים. אבל המלחמה עצמה איננה עניינו של הגיליון: המעיין בו לא ימצא בתכניו סימנים לאירועי השנה הסוערת הזאת. במקום זה הגיליון משקף את שגרת המחקר ואת תחומי העניין של חברי הקהילה שלנו בימים כתיקונם. יש להניח שהמלחמה הזאת, על השלכותיה העמוקות על המרחב והחברות שבהם עוסק המזרח החדש, ישתקפו בדרכים שונות בגיליונות הבאים.
שני מדורים שנכללו בגיליונות קודמים של כתב העת אינם מופיעים בגיליון הנוכחי: "מדור תרבות" שהקים וערך ד"ר בסיליוס בוארדי, שלצערנו הרב נאלצנו לוותר עליו בשל אילוצים שלא היו בשליטת המערכת; והמדור "לזכרם", ובו דברי הספד לדמויות מרכזיות בקהילה שהלכו לעולמם, שיופיע מעתה בבולטין האגודה רוח מזרחית. לעומת זאת הרחבנו את מדור המאמרים, ואלה משקפים את פעילות המחקר אצלנו במיטבה. המאמרים מקיפים נושאים שונים בהיסטוריה פוליטית, חברתית ותרבותית ובהגות דתית באזור מראשית האסלאם ועד ימינו, עם דגש מסוים על השיעה והדרוזים. שמרנו על היקפו הרחב ועל גיוונו של מדור ביקורות הספרים, המקיף גם הוא קשת של תחומים, ממילונאות ושירה בדווית ועד מחקרים בהיסטוריה פוליטית וטכנולוגית של חברות באזור. כמו גיליונות קודמים, גם בגיליון הזה מופיע ריאיון עם אחד מעמודי התווך הוותיקים של קהילת חוקרי המזרח התיכון והאסלאם בישראל, הפעם עם חתן פרס ישראל פרופ' אמנון כהן.
מאת: עמי איילון, גד גילבר
תיאור: בגיליון זה שבעה מאמרים העוסקים במגוון נושאים: שאלות משפטיות-ספרותיות באסלאם הקלאסי (סימונסון); היבטים מרחביים בהתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל/פלסטין בתקופות שונות (ארליך, מרום); רכיבים פואטיים של סוגיה פוליטית מודרנית בקרב הבדואים בנגב (פלד); היבטים מגדריים של טראומה היסטורית, הפרהוד בבגדאד (בשקין); וסוגיות בהיסטוריה הפוליטית והחברתית המודרנית של איראן וערב הסעודית, על היבטיהן הקונטמפורניים (צימט, גלעדי). כבכל גיליון, קשת הנושאים שבהם דנים המאמרים משקפת רק חלק מטווח התחומים שבהם עוסקים חוקרי המזרח התיכון והאסלאם ותלמידיו.
בגיליון כלולים ראיונות עם שניים מוותיקי התחום שלנו. הראשון, עם פרופ' שרה סטרומזה, נערך ביוזמת העורכים היוצאים ועל ידם. הוא בא לשפוך אור על תחום מרכזי בחשיבותו בחקר ההיסטוריה של המחשבה המוסלמית והיהודית, בעיקר בין המאה ה-8 למאה ה-13, העומד במרכז עבודתה המחקרית של פרופ' סטרומזה. הריאיון השני, עם פרופ' שמעון שמיר, נערך על ידינו חודשים ספורים לאחר שפרופ' שמיר זכה בפרס ישראל בתחום "חקר המזרח הקרוב" לשנת תשפ"ב. זהו ריאיון מקיף, מלמד ומרתק על התפתחות לימודי המזרח התיכון והאסלאם בארץ עם מי שנמנה עם דור המייסדים של המזרחנות הישראלית והניח את היסודות לחקר ההיסטוריה הקונטמפורנית של המזרח התיכון בישראל. שני החוקרים הללו גם כיהנו במשרות בכירות במסגרות האקדמיות שבהן פעלו, והשיחות איתם מאירות היבטים מוכרים פחות בתולדות המוסדות האלה ובתפקודם.
מאת: עידו שחר, ליבנת הולצמן
תיאור: אנחנו שמחים להציג לכם את גיליון ס"א (61) של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). חלקו העיקרי של הגיליון מציג שבעה מאמרים מקוריים שנכתבו בידי חוקרים חברי קהילת אילמ"א. המאמרים עברו שיפוט קפדני במערכת ובידי קוראים חיצוניים בארץ ובחו"ל ועוסקים במגוון של נושאים מתחומי המחקר השונים. נוסף על שבעת המאמרים הללו נכלל בגיליון מאמר מתורגם. המאמר המקורי, פרי עטם של נילי ליפשיץ, גדעון ביגר, גאורג בונני ווילי וולפי, התפרסם בכתב העת Journal of Archaeological Science בשנת 1997. פרופ' ביגר, שיזם את תרגום המאמר לעברית, ונשיא אילמ"א פרופ' יצחק רייטר הקדימו למאמר דברי הסבר קצרים.
המדור "לזכרם" מחזיק שבע רשימות. את המדור פותח הספד על המתרגם ואיש החינוך עמנואל קופלביץ' שהלך לעולמו בגיל 99. המדור נחתם בהספד על הפעיל החברתי, איש החינוך ומנהל אילמ"א לשעבר יוני גרף, שנפטר בדמי ימיו והוא בן 38. למרבה הצער, חמישה מבכירי החוקרים של קהילת אילמ"א הלכו לעולמם בשנה האחרונה: פרופ' יקותיאל גרשוני, פרופ' שאול שקד, פרופ' מחמוד ע'נאים, פרופ' אורי רובין וד"ר דפנה צמחוני. המדור כולל הספדים קצרים שכתבו לזכרם עמיתים שהכירום מקרוב. עם סגירת הגיליון הגיעה לשולחן המערכת ההודעה המצערת על פטירתה של החוקרת והמתרגמת המחוננת ד"ר אלה אלמגור. חברתה פרופ' שרה סטרומזה כתבה לנו:
בשנים האחרונות בחרה אלה לעסוק בתרגום יצירות מופת ערביות ובהנגשתן לקוראי העברית. תרגומה הקולח, היפהפה, המשעשע לעיתים, נבנה על דייקנות מחקרית חסרת פשרות. תרגומה לענק היונה של אבן חַזְם האנדלוּסי (מ' 1064) הציג היבט מוכר פחות של התאולוג הקנאי ומשך עליו חוט של חסד, של אוהב המבין לנפש האוהבים. תרגומיה המוערים ליומניו של אוּסאמַה אבּן מוּנְקִד׳ (מ' 1185) ולרשימותיו של אבן פַדְלאן (על מסעו סביב שנת 921) התבוננו באותה הבנה במוסלמים ובצלבנים, באנשי התרבות המעודנים ובבני השבטים הנוודים המחוספסים, כשהם מובילים את הקוראת ביד אמונה בארצות לא-נודעות, מאירים זוויות תרבותיות ואתנולוגיות חדשות של רגעי מפתח בהיסטוריה, ומקרבים עולם זר ורחוק. לאחרונה עמדה להשלים תרגום נוסף, לסיפורי המסעות של אבן בַּטּוּטַה (מ' 1369).
מאמר הספד על חייה של אלה אלמגור ופועלה יתפרסם בגיליון הבא של המזרח החדש.
בעת הכנת הגיליון לדפוס התקבלה הודעה מצערת נוספת, על פטירתו בשיבה טובה של פרופ' עמנואל מרקס, חוקר בדווים וממייסדי תחום האנתרופולוגיה בארץ. לפני מספר חודשים ראיינו פרופ' יואב אלון וד"ר עידו שחר את פרופ' מרקס המנוח למדור "ציוני דרך בחקר הערבית והאסלאם". בריאיון, המופיע בגיליון זה, סיפר פרופ' מרקס על מחקריו בשני התחומים שבהם עסק (ובלשונו הציורית, "שני מיתרים לרבאבה שלי, האחד הוא חקר הבדואים והשני הוא חקר האלימות") לאורך הקריירה העשירה ומרובת ההישגים שלו. פרופ' מרקס היה פעיל ונמרץ עד למותו המפתיע. מאמר הספד על חייו של עמנואל מרקס ופועלו יתפרסם אף הוא בגיליון הבא של המזרח החדש.
לצד המדור ציוני דרך בחקר הערבית והאסלאם שהפך למסורת בשנים האחרונות, מופיע מדור התרבות בעריכתו של ד"ר בסיליוס בוארדי. המדור מציג שיר שטרם פורסם של המשורר הסורי הגולה אדוניס וארבע מסות קצרות בנושא "הגוף בתרבות והספרות הערבית המודרנית" פרי עטם של חוקרים ואנשי תרבות. בגיליון הזה אנו מציגים מדור חדש, "מפגשים", שהוא במה לשיחות עומק עם אנשי אקדמיה ואנשי רוח. חונכת את המדור שיחה שקיימנו עם פרופ' אבי אלקיים על עבר ועתיד, ספרים ומוסיקה, צופיות ורוחניות, מציאות וחזון. כתמיד, הגיליון חותם במדור ביקורת ספרים, המציג לקוראים ביקורות על ספרות מקצועית פרי מחקרם של חברי אילמ"א ועל ספרים שיש בהם חשיבות מיוחדת למחקר המזרחני.
מאת: עידו שחר, ליבנת הולצמן
תיאור: אנחנו שמחים להציג בפניכם את גיליון ס' (מס' 60) של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). בחלקו העיקרי של הגיליון מובאים חמישה מאמרים מקוריים שנכתבו בידי חוקרים חברי קהילת אילמ"א שמצויים בשלבים שונים של הקריירות שלהם. המאמרים עברו כולם שיפוט קפדני במערכת ובידי קוראים חיצוניים בארץ ובחו"ל וחושפים בפני הקורא מגוון של נושאים מתחומי המחקר השונים. נוסף על חמשת המאמרים הללו נכלל בגיליון מאמר מתורגם פרי עטו של החוקר הגרמני אולריך הרמאן. פרופ' ראובן עמיתי שיזם את תרגום המאמר הקדים לו דברי הסבר קצרים. למרבה הצער, גם השנה איבדה קהילת אילמ"א כמה מבכירי חוקריה: פרופ' יעקב לנדאו, פרופ' יהושע בלאו, פרופ' מיכאל וינטר ופרופ' רוני אלנבלום. הגיליון כולל הספדים קצרים שכתבו לזכרם עמיתים שהכירום מקרוב.
מאת: יואב אלון, עידו שחר
תיאור: אנחנו שמחים להציג בפניכם את גיליון 59 של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם )אילמ"א(. כתמיד, חלקו העיקרי של הגיליון מביא בפני הקוראים מאמרים מקוריים שעברו שיפוט קפדני במערכת ובידי קוראים חיצוניים בארץ ובחו"ל. חלק זה כולל מאמרים פרי עטם של רון שחם, עמי איילון, את'אר חאג' יחיא, מירה צורף ונעמי אביבי־וייסבלט והלל כהן.
למרבה הצער, קהילת אילמ"א איבדה השנה לא פחות משישה חברים שהלכו לעולמם: ד"ר יובל ארנון־אוחנה, פרופ' שמעון בלס, פרופ' חיים גרבר, פרופ' ששון סומך, פרופ' יהושע פורת ופרופ' קייס פירו. הגיליון כולל הספדים קצרים שנכתבו לזכרם בידי עמיתים שהכירום מקרוב.
בהמשך למסורת של השנים האחרונות, גם בפעם זו אנו מפרסמים מדור תרבות, ובו ביקורות על יצירות מעולם הספרות, הקולנוע והטלוויזיה. בגיליון זה כללנו גם מדור מיוחד, "ערבית/עברית ומה שביניהן", העוסק בתחום לימוד הערבית המדוברת המשגשג בשנים האחרונות ובהתרחבות מפעל התרגום מעברית לערבית. במדור זה מובא טקסט קצר ומרחיב דעת על הוראת הערבית המדוברת, פרי עטו של יוחנן אליחי, מילונאי רב מוניטין שחיבר מספר מילונים של ערבית מדוברת. עם העברתהגיליון לבית הדפוס התבשרנו, למרבה הצער, כי יוחנן הלך לעולמו. אנו מקדישים לפיכך את המדור "ערבית/עברית ומה שביניהן" לזכרו. נוסף על הטקסט של אליחי המדור כולל גם ריאיון שקיימנו עם אבשלום פרג'ון, אחד מהבולטים שבמורי הערבית המדוברת הפעילים כיום, וביקורת על פרויקט התרגום לערבית של ספרי ילדים של הוצאת חצבני, פרי עטו של לואי ותד. כתמיד, הגיליון חותם במדור ביקורת ספרים, המציג בפני הקוראים ביקורות על ספרות מקצועית פרי מחקרם של חברי אילמ"א.
מאת: יואב אלון, עידו שחר
תיאור: אנחנו שמחים להציג בפניכם את גיליון 58 של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). גיליון זה מציין את יובל השבעים של כתב העת ושל האגודה, החל מגלגולה הראשון כ"החברה המזרחית". חלקו הראשון של הגיליון מוקדש לציון היובל והוא כולל את ברכת נשיא המדינה מר ראובן ריבלין לחברי האגודה ואת דברי נשיא אילמ"א פרופ' אלי פודה. כמו כן העורכים קיימו ריאיון מיוחד עם פרופ' יעקב לנדאו, מוותיקי האגודה וממייסדי המזרח החדש, שסיפר על ראשית ימי האגודה וכתב העת שלה.
מאת: יובל בן-בסט, יואב אלון
תיאור: אנחנו שמחים להציג לפניכם את גיליון 57 של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). במדור המאמרים מפורסמים חמישה מאמרים ממגוון נושאים. כל המאמרים עברו שיפוט קפדני של קוראים מישראל ומחו"ל. מדור התרבות, המפורסם זו השנה השנייה (והפעם במתכונת מורחבת), כולל שלוש רשימות על ספרים שתורגמו בשנים האחרונות מערבית לעברית, ביקורת סרט וביקורת על ספר המתעד את המוסיקה שליוותה את מהפכות 'האביב הערבי' במדינות ערב ומנתח אותה. מדור זה מבטא את החשיבות שאנו מייחסים לנושא התרבות בלימודי המזרח התיכון ולצורך לחשוף אותה לקורא הישראלי. מדור ביקורות ספרות המחקר כולל ארבע־עשרה ביקורות, רובן על ספרים פרי עטם של חברי אילמ"א. את הביקורות כתבו חוקרים מהארץ ומרחבי העולם (כולל ניו זילנד!), במטרה להרחיב את מעגל המשתתפים ביצירת המזרח החדש ולאפשר ביקורות מגוונות, ענייניות ומעמיקות.
החידוש המרכזי בגיליון זה הוא ריאיון שערכו תלמידי המחקר עמרי אילת ועידן בריר עם מורם פרופ' אהוד טולידאנו, שפרש לאחרונה לגמלאות. בריאיון פורש פרופ' טולידאנו את השקפתו על הנעשה בתחום לימודי המזרח התיכון בישראל ובעולם תוך מתן דגש על ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית. כמו כן משוחח פרופ' טולידאנו על תפקידו של ההיסטוריון, על הקשר בין האקדמיה לעולם שמחוצה לה, ובכלל זה הזירה הפוליטית, ומציע תובנות מעניינות נוספות מהקריירה הארוכה שלו.
מאת: דפנה אפרת, יובל בן-בסט
תיאור: אנו שמחים להציג בפניכם את גיליון 56 של המזרח החדש, כתב העת של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). לצד המדורים הרגילים הכוללים הפעם שישה מאמרים מקוריים ושנים־עשר מאמרי ביקורת על ספרים הכנסנו מספר חידושים כדי לגוון את כתב העת ולפתוח צוהרים חדשים ומוכרים פחות לקהל הקוראים. באדיבות המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב רכשנו זכויות פרסום ותרגמנו מאנגלית לעברית מאמר חשוב בנושא הלאומיות האיראנית שאותו בחר ראש המרכז, פרופ' מאיר ליטבק. אנו מקווים שתרגום המאמר יחשוף מחקר זה הן בפני קוראי הגיליון והן בפני סטודנטים בקורסים הרלוונטיים. כמו כן ייסדנו מדור ביקורת תרבות חדש שבו רשימות על שני ספרי סיפורת ועל סרט עלילתי. כמו בגיליון הקודם גם בגיליון זה יזמנו 'שולחן עגול' שתוכנו מתבסס על דיון בכנס אילמ"א לפני שנתיים שעניינו היה הקשר השנוי במחלוקת בין חוקרי המזרח תיכון באקדמיה הישראלית — אלו המכונים עד היום בציבור "מזרחנים" למורת רוחם של רוב החוקרים עצמם — לבין הממסד הפוליטי והביטחוני בישראל. סוגיה אקוטית זו מעסיקה את קהילת החוקרים מאז קום המדינה וראשיתה למעשה עוד בתקופת המנדט הבריטי בארץ.
מאת: דפנה אפרת, יובל בן-בסט
תיאור: מדור המאמרים נכללו הפעם שישה מאמרים מתחומים מגוונים, פרי מחקר חדש ומקורי, המסודרים בסדר כרונולוגי: מיכאל נזרי בוחן במאמרו את תפקיד הכֶּתְחֻ'דָא העות'מאני, אדון הבית או המשפחה, בין המאות השבע־עשרה לאמצע התשע־עשרה. הכתח'דא דאג והיה אחראי לעניינים של מושלי המחוזות והפרובינציות אשר נדרשו לפונקציונר אמין ומוכשר שיסייע להם לעמוד במשימות המורכבות שהיו כרוכות בתפקידם. נזרי כותב כי "המושל העמיד את הכתח'דא בראש הפמליה שלו והאציל לו סמכויות רבות בתחומים שונים הנוגעים לאחריותו: מנְהל, משפט, כלכלה וצבא. סמכויות אלה אפשרו לכתח'דא לצבור כוח פוליטי והשפעה, להכיר היטב את המציאות המקומית ולהפוך לדמות מוכרת אצל השלטון המרכזי. כך הוא הפך למחליף בפוטנציה של המושל, כפי שאירע במקרים רבים."
דותן הלוי, במאמרו על ייצוא שעורה מעזה לבריטניה במאה התשע־עשרה לתעשיית הבירה המקומית, מראה כיצד שינויים בשוק הבירה בבריטניה השפיעו על איזור צפון הנגב, בו בדואים מקומיים גידלו שעורה לצרכי ייצוא דרך נמל עזה לבריטניה, בעידן שבו כל איזור הלבנט נקשר יותר ויותר לכלכלה האירופית כספק של חומרי גלם. מבחינת העיר עזה, טוען הלוי, היה סחר זה בעייתי מאוד ולא אִפשר את שגשוגה הכלכלי של העיר כפי שניתן היה אולי לצפות.
הגר סלמון והרווי גולדברג, במאמרם האתנוגרפי על בתי כנסת במזרח המע'רב, דנים בתופעה ייחודית של השתתפות מוסלמים בקריאת עשרת הדיברות בטקסי חג השבועות בבתי הכנסת ונותנים לה פרשנות היסטורית־תרבותית. לדבריהם "בעוד ששיתוף טקסי בין שתי הדתות במרחב התרבותי הנדון תועד בהרחבה בהקשרים שנוטים לראותם כמצויים בשולי האמונה הדתית, כמו ריפוי עממי, פרקטיקות של הגנה מפני כוחות מזיקים, פניות משותפות לכוחות על טבעיים, ואף עליות לרגל לצדיקים משותפים, הרי שכאן, (מדובר ב)לב לִבּה של האמונה הדתית ויסודותיה."
עבד אלרחמן מרעי בוחן במאמרו את המדיניות הלשונית הנהוגה בישראל כלפי השפה הערבית מאז קום המדינה ועד ימינו, והיחס אל השפה הערבית במשרדי הממשלה, בכנסת ובמרחב הציבורי. המאמר בוחן האם המדיניות הלשונית כלפי הערבית היא קבועה או שמא משתנה לאורך השנים ובאיזו מידה היא מושפעת מהמצב הפוליטי במדינה ומיחסי ישראל עם שכנותיה.
ליאורה הנלדמן־בעבור מתמקדת במאמרה בזמרת־שחקנית האיראנית גוּגוּשׁ ששיא פועלה היה בתקופה הפהלוית בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, "כמתווה ביוגראפי לדיון בעולם הבידור שהתפתח בעידן הפַּהְלַוִי המאוחר ובתמורות שחלו במעמדן של אמניות ויוצרות." לדבריה, "למן הרגע שבו זכתה גוגוש בתחרות בינלאומית הפכה אותה העיתונות האיראנית לדמות מייצגת במאבק לחירות ועצמאות. תדמיתה הציבורית נבנתה במידה רבה על מרכיבים ביוגראפיים שבגינם הוקיעו בעבר נשים אמניות והדירו אותן לשוליים של גבולות הקונסנזוס החברתי."
לימור לביא במאמרה על הדיון על מושג 'המדינה האזרחית' (דַוְלָה מָדָנִיָּה) במצרים, מבררת את חשיבותו של מושג זה, תהליך התגבשותו והשפעתו הפוליטית. המאמר "ממפה את הפרשנויות העיקריות של המושג מדינה אזרחית בשיח הרעיוני במצרים, מצביע על ציוני דרך מרכזיים באבולוציה של המושג ועוקב אחר הטרנספורמציות שעבר, הפנמתו בקרב מעצבי דעת קהל והשפעתו על ההתנהגות הפוליטית משלהי שנות השבעים של המאה העשרים ועד לדיונים על אפשרות הגדרתה של מצרים בסעיף הראשון בחוקת 2014 כמדינה אזרחית."
מדור חדש הנכלל בגיליון נקרא הרהורים על מצב התחום. במדור נכללו הפעם שלושה מאמרים. הראשון פרי עטו של נמרוד לוז הדן בשאלת ייחודיות העיר האסלאמית המעסיקה חוקרים מזה שנים רבות. לוז מציע מודל חדש לבחינת קורות העיר המזרח תיכונית ההיסטורית תוך "ניסיון להגיע להכללות ולתיאורטיזציה של העיר ההיסטורית במזרח התיכון ללא חזרה לתפיסות המהותניות של האסלאם והעיר." במאמר השני, פרי עטם של מאיר חטינה ומחמד אל־עטאונה, מציעים המחברים עיון ביקורתי בנושא חקר האסלאם בישראל, מאתרים חסרים קיימים במחקר, ומתווים כיווני מחקר חדשים לעתיד. השניים קוראים ל"שימוש בכלי מחקר מגוונים שמציעים מדעי החברה ודיסציפלינות, כגון חקר הדתות וחקר התרבות, שילוב מפרה בין ניתוח טקסטים לעבודות שדה ולראיונות עומק, והכנסת ממד השוואתי עם קהילות מיעוט מוסלמיות באזורים אחרים כדי להציב סדר יום מחקרי מאתגר יותר להבנת התופעה המורכבת של אסלאם בישראל." המאמר השלישי בחלק זה, פרי עטו של גדעון ביגר, דן בשאלת השפעת הסכם סייקס־פיקו הבריטי־צרפתי, במלאות לו מאה שנה, על גבולות המזרח־התיכון כיום. לאחרונה יצא תרגום לעברית של ספר חדש מאת ג'ימס באר העוסק בגבולות סייקס־פיקו, וביגר מנצל הזדמנות זו לקרוא תיגר על כמה מההנחות הרווחות בתחום לגבי השפעת ההסכם על גבולות המזרח־התיכון.
מאת: רונית מטלון
תיאור: ספר המסות עד ארגיעה מזמן אותנו ל”פגישה עם סופרת”, פגישה נדיבה, שכמוה לא ידענו. בפרוזה המסאית שלה, בגוף הראשון האינטימי של ההתנסות, הגיעה רונית מטלון לשיאי כתיבתה. רשמי הקריאה “בזכוכית מגדלת”, הנמסרים בלשון חיונית ומלאת חן, בהומור ובחומרה, בצלילות ובעומק, הולכים ומתגבשים כאן, ככל שהספר מתקדם, למה שמטלון מכנה, בעקבות לאה גולדברג, “הרגשת עולם” טוטלית. בעד ארגיעה דחסה מטלון את מלוא תבונתה האנושית. לא זו בלבד שזהו ספר לימוד ממדרגה ראשונה, המורה לנו צעד–צעד כיצד לפלס את דרכנו בעולם הכתוב, הספר הזה הוא גם פרוזדור מאלף למכלול יצירתה של רונית מטלון. במובן מסוים הוא רומן נוסף, הרומן האחרון, שכתיבתו נפרשה על פני עשרים שנה (2017-1997). כאשר הוא נקרא ככזה, אי אפשר להניחו מהיד.
מאת: יחיל צבן
תיאור: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר (קהלת יב, יב)
מדוע אין הבדל של ממש בין קניית ספר לקניית צ‘יפס?
מדוע העלילה שוצפת וגועשת כמו הקוקה קולה שבכוס?
מדוע הכריכה רכה כמו לחמנייה?
מדוע להמבורגר ולספר יש טעם דומה?
במחקר פורץ דרך מצביע יחיל צבן על מקומה המרכזי של יצירת הספרות בחברה הקפיטליסטית ומראה כיצד היא מאלפת את קוראיה, חוקריה וסופריה ומחדירה בהם צייתנות, הליכה בתלם וצרכנות אדוקה.
ספרים הרבה מסרב להתפעל מספרים, מעמיד בסימן שאלה את ההתמסרות לספרים ובוחן אותם כצורות מתוחכמות של דיכוי פסיכולוגי, חברתי ותרבותי.
ספרים הרבה ישנה את הדרך שבה אתם קוראים ספרים, חושבים על ספרים וקונים ספרים.
מאת: אילן שאול
תיאור: זוהר ארגוב, אביהו מדינה, שלמה בר, מרגול, חיים אוליאל, להקת העוּד, ג'ורג' עובדיה, ברי סימון, זוהרה אלפסיה, אריה אליאס, גבריאל בן שמחון, אלברט אילוז, אבנר דן, סטלוס, זוזו מוסא, פאיזה רושדי, בן מוש ועוד. מִלְחֶמֶתָרְבּוּת מאגד 20 ראיונות נדירים שנכתבו מתחילת שנות ה־80 עד עצם היום הזה. ראיונות אלו מהווים תשתית פסיפסית תיעודית ראשונית מסוגה, המספרת את הסיפור הגדול של התרבות המזרחית בישראל בתקופה הפרה־היסטורית שלה. חלק הארי של הראיונות נכתב במהלך שנות ה־80 תוך זיהוי, בזמן אמת, של השינויים הטקטוניים העמוקים בתרבות הישראלית שסדקו את ההגמוניה.
העיתונאי אילן שאול היה שם בזמן אמת ועקב בעקביות במשך עשרות שנים, אחר ספקטרום רחב של דמויות מרכזיות בתרבות, בתקופה שאף אחד בתקשורת הישראלית לא ספר אותן.
מִלְחֶמֶתָרְבּוּת משמיע את הקולות שהושתקו ומוסיף נדבך היסטורי מהותי למהפכה התרבותית החשובה ביותר בתולדות המדינה, המהווה בבואה לזרמים תת־קרקעיים מחתרתיים עמוקים, שפרצו בשנות האלפיים בגדול אל גובה פני הים והפכו חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי והשיח התרבותי־חברתי־פוליטי בישראל.
מאת: דן מירון
תיאור: שירת הנשים העברית, שהתלוותה לשירת הגברים החל בשנות העשרים של המאה הקודמת, ניסתה בדרכים שונות למצוא את קולה הייחודי. אחת הדרכים הללו, הנועזת שבהן, היתה השמעתו של “קול אורפיאי“. קול זה הציב תחרות “נשית” לקול ה”גבוה” ביותר של השירה הביאלקאית והמשכיה: לעומת השירה הכמו-“נבואית” הגברית דיבר קול זה לא רק על אהבה לגבר ולילד ועל טיפוח משפחה (לה “ציפה” המימסד הספרותי הגברי ואותה עודד) אלא דווקא על החתירה אל ה”רוחני”-המטאפיסי, אפילו אל המופשט.
ראשונה להשמיע את הקול השירי הנשי הזה היתה המשוררת יוכבד בת-מרים (1980-1901), אחת מארבע האמהות המייסדות של שירת הנשים העברית, היא קבעה את הרגיסטר שלו, והעמידה אותו במבחן הקשה של הזמן הספרותי והלאומי. במודע או גם שלא במודע קולה של בת-מרים הוא לכן זה המתהדהד בשירתן של המשוררות, נורית זרחי, רחל חלפי, אגי משעול, ויהודית מוסל-אליעזרוב. מבלי שניתקו את עצמן מרגישיות מגדריות “נשיות” ומן המרקם התימאטי והפואטי של השירה הישראלית בכללה, חתרה, כל אחת מהן בדרכה, להשמעת “קול אורפיאי – להגיע באמצעות הנגלה אל מה שמעבר לו.
מאת: דן מירון
תיאור: שירת הנשים העברית, שהתלוותה לשירת הגברים החל בשנות העשרים של המאה הקודמת, ניסתה בדרכים שונות למצוא את קולה הייחודי. אחת הדרכים הללו, הנועזת שבהן, היתה השמעתו של “קול אורפיאי“. קול זה הציב תחרות “נשית” לקול ה”גבוה” ביותר של השירה הביאלקאית והמשכיה: לעומת השירה הכמו-“נבואית” הגברית דיבר קול זה לא רק על אהבה לגבר ולילד ועל טיפוח משפחה (לה “ציפה” המימסד הספרותי הגברי ואותה עודד) אלא דווקא על החתירה אל ה”רוחני”-המטאפיסי, אפילו אל המופשט.
ראשונה להשמיע את הקול השירי הנשי הזה היתה המשוררת יוכבד בת-מרים (1980-1901), אחת מארבע האמהות המייסדות של שירת הנשים העברית, היא קבעה את הרגיסטר שלו, והעמידה אותו במבחן הקשה של הזמן הספרותי והלאומי. במודע או גם שלא במודע קולה של בת-מרים הוא לכן זה המתהדהד בשירתן של המשוררות, נורית זרחי, רחל חלפי, אגי משעול, ויהודית מוסל-אליעזרוב. מבלי שניתקו את עצמן מרגישיות מגדריות “נשיות” ומן המרקם התימאטי והפואטי של השירה הישראלית בכללה, חתרה, כל אחת מהן בדרכה, להשמעת “קול אורפיאי – להגיע באמצעות הנגלה אל מה שמעבר לו.
מאת: נמרוד לוז
תיאור: האוכל הוא מקור בלתי אכזב להבנת הקיום האנושי. הוא לב ליבה של המסורת, סמל לחומריות, פגישה עם הרוחני והשמיימי וויכוח פוליטי. נוסף על אלה האוכל עשיר בסתירות ובמוזרויות - "מה שהוא אוכל לאחד הוא רעל לשני", כתב לוקרטיוס במאה הראשונה לפני הספירה.
הפסקת אוכל מפגיש את הקוראים באופן מזמין ומעורר תיאבון עם האוכל כמרחב מרתק של מחשבה ויצירתיות אנושית. כל אחד מפרקיו השונים של הספר הוא דיון קצר בפני עצמו על מאכלים שונים ועל התובנות הפילוסופיות והקיומיות שאפשר לגזור מתולדותיהם, דרכי הפקתם ומעמדם התרבותי. פרקי הספר הם ברובם עיבודים והרחבות לפינות רדיו שהוגשו במסגרת התוכנית "שלושה שיודעים" בכאן תרבות, אשר זכו לעניין ציבורי רחב. פרופסור נמרוד לוז כותב, מלמד, חוקר ומבשל אוכל. בספר זה הוא מבקש מאיתנו לצאת להפסקת אוכל. להניח לרגע את המזלג ולחשוב על המיתוסים, על המשאלות ועל הדילמות, שמתמללים את המאכלים שאנו אוכלים ומעניקים להם משמעות וטעם.
מאת: דן מירון
תיאור: העבודה היסודית והמקורית שעושה כאן דן מירון לגבי השאלה של הקשר בין זהותו היהודית של קפקא לבין יצירתו היא מהלך משמעותי, ייחודי וחשוב מאוד בחקר קפקא מבחינת הבהרה ביקורתית לגבי ספקולציות שונות בנוגע לקשר בין יהודיותו לבין יצירותיו, וגם מבחינת דעותיו של קפקא עצמו על עניינים יהודיים, קשריו עם התיאטרון והספרות היידיים, דעותיו על הספרות העברית והערכותיו לגבי אי-סבירותה של ספרות יהודית בלשונות אירופאיות. בכל אלה עוסק דן מירון ביסודיות ובאומץ אינטלקטואלי ולא מהסס להבהיר את חולשותן ושטחיותן של כמה מקביעותיו המכלילות של קפקא.
אבל כל הסוגיות האלו שנדונות בחלקו השני של הספר מקבלות אופי דרמטי בחלק הראשון, בניתוח מפורט, עמוק ורחב ביותר של הסיפור הנשכח של קפקא בבית הכנסת שלנו, שהוא גם הסיפור היהודי היחיד בכל כתביו.
דן מירון חושף בסיפור "היהודי" הזה כמה מן האלמנטים המובהקים שמעניקים את הגדולה הספרותית של קפקא. - - כבר למן השורה הראשונה של הסיפור נדלק אותו חשמל מטאפיזי קפקאי, הדהוד של עבר קדום, שקודם לחוק או במקרה המיוחד הזה החוק היהודי – ההלכה, וכל זה מתובל בהומור דק ובדיונים משפטיים בעלי אופי תלמודי-סכולסטי, שדן מירון חושף להפליא את המכניזם שלהם. כל זה לא רק נותן לספר הפרשני הזה חיוניות מיוחדת ומעמיד את הפרדוקס הקפקאי כחי ומושך כתמיד, אלא באופן מיוחד גם מתגלה כרלוונטי לעיסוק האובססיבי האינסופי, עיסוק פוליטי ותיאולוגי שאנו עדיין מתבוססים בתוכו בשאלת הזהות היהודית הנאבקת בתוך הנורמליות הישראלית שהתיימרה לפתור אותה.
מאת: דן מירון
תיאור: השירה הישראלית כיום כמוה כערימת הדוקים לאחר שפוזרה אקראית בידי המשחקים. בוודאי ייתכן הסבר פיזיולוגי־סיבתי של התפזורת; אולם ההנחה שעליה המשחק (הנקרא במקומות רבים "המשחק היפני") מבוסס, היא, שנקודת המוצא של הפעילות המשחקית והתחרות הכרוכה בה היא המציאות הרנדומאלית וה"כאוטית" של כפיסי העץ או השן. תפקידו של המשחק הוא להמעיט ככל האפשר את אי הסדר על ידי הרמה איטית, זהירה ומיומנת של כל אחד מן הכפיסים בפני עצמו, ללא שהרמה זו תחולל תזוזה כלשהי בכפיסים שנותרו ובצורה זו תרבה את אי הסדר תחת שתמעיט אותו. כך, נראה לי, צריכה להיות אחת הקריאות האפשריות והדרושות בשירת המשוררים הישראליים, המלה העברית "דוק" מקורה בשורש דו"ק, שממנו נגזרים הפועל די"ק ושם העצם דיוק. ההתבוננות הזהירה והמפורטת בשירת כל אחד מן המשוררים הנדונים בספר אכן חותרת לדיוק.
הספר דן ביצירתם של משוררים ומשוררות ישראליים בוגרים, בני הדור השני או השלישי במסעה הדורי של השירה הישראלית למן ייסודה בשנות החמישים של המאה הקודמת - כולם חיים ופעילים – שכבר עברו במהלך עבודתם כיברת דרך ארוכה למדי, גילו יכולת התפתחות וגיבוש, ודמותם הפיוטית הרב-ריבדית כבר ניתנת לאיפיון תימאטי ופואטי. האם ניתן להבחין כיום באיזה סדר או תבנית משותפים, תקופתיים, המונחים בתשתית שירתם? הסיווג העתונאי המקובל של זני השירה הישראלית העכשווית הוא פסבדו סוציולוגי: שירה "פוליטית", "מזרחית", "להט"בית", "דתית", "סביבתית" (או "אקו-פואטית"), "ניו-אייג'ית" וכו'. ואכן המסות שבספר מתרכזות במשוררים ובמשוררות היכולים להיחשב לנציגי המשבצות האלו. אולם הבחינה המדוקדקת של הטקסטים שכתבו מגלה שהאיפיונים שמציעות אותן משבצות נוגעים רק בשיכבה חיצונית של היצירה השירית עצמה, ושמשוררים הנחשבים לבני "קבוצה" אחת יכולים להיות בפועל השירי שונים זה מזה לחלוטין. לכן נחקרת כאן שירתו של כל אחד מגיבורי הספר בפני עצמה ועל פי החוקיות הייחודית המתגלה בה בתוכה. זאת, למרות שההתחשבות בהקשר החברתי והתרבותי של שירת כל משורר וברקע ההיסטורי שלה גם היא לא הוחסרה מן הדיון.
מאת: אראלה טהרלב בן־שחר
תיאור: הבטחתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שתפריט הצנע לא יגרום לאיש לגווע ברעב, מבטאת את הזיקות בין מדע תזונה ופוליטיקה בהיסטוריה של ישראל. הספר "בתרווד כשפיה" מגולל את תולדותיו של מדע התזונה הציוני תוך התמקדות בשורה של נשים חלוצות, תזונאיות, טבחיות ועקרות בית, שעל אף תנאי המציאות הקשים והמגבלות שהציב בפניהם הממסד הציוני הגברי, הצליחו לכונן מרחב יצירה ופעולה, ולנסח את התפריט הארץ ישראלי.
בשפה קולחת ורהוטה, חושפת ד"ר אראלה טהרלב בן־שחר, חוקרת היסטוריה של מדע ותזונה, את סיפורם המרתק ורווי הסתירות של מנות מפורסמות ותבשילים נשכחים מראשית המאה ה-20 ועד שנות השבעים וחושפת את הדרמות הקטנות גדולות שגלומות בירקות, במיץ תפוזים ובממתיק מלאכותי דרך תמונות חיות של מציאות שטעמיה וריחותיה עדיין מפעפעים בזכרוננו.
מאת: עירית דרוב, מאיה ויינברג, דרור בורשטיין
תיאור: הם חיות בר, והם מגיעים אל ערינו מפני שהצרנו את צעדיהם ולקחנו מהם את המקומות שבהם חיו אלפי שנים.
אנו מבחינים בהם: זנב חומק בין בניינים בלילה, יצור הדומה לכלב, יללה פתאומית הנשמעת מקרוב, כאילו נועדה לאוזנינו: אלה התנים הזהובים.
אח לתנים הוא מעקב זהיר ואוהד אחר שכנינו המייללים, דרך הספרות, האמנות והמפגשים הישירים בינינו ובינם. הספר, כמו קודמו לסדרה, פליטי אור, שעסק בעטלפים, נועד להכיר לקוראים את קרוביהם הרחוקים של ידידינו הטובים ביותר, הכלבים, ולהציע יחס ידידותי גם לבעלי חיים מרשימים אלה, שכנינו.
עירית דרוב מקדישה את שנותיה האחרונות לתצפית ולצילום של תנים.
מאיה ויינברג היא משוררת, וטרינרית וחוקרת עטלפים.
דרור בורשטיין מלמד ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.
מאת: דרור בורשטיין, מאיה ויינברג
תיאור: …ההשראה לכתיבת הספר באה מצפייה לילית בעטלפים ומהאזנה לקולם. הרגש מעורב בשכל, הפרשנות נאחזת בטקסט או בתמונה ולעתים ממשיכה הלאה אל עולמות פנימיים. מאיה עוסקת במחקר ובטיפול בעטלפים וכותבת שירה, ודרור כותב וחוקר ספרות, בשנים האחרונות בדגש על ספרות שעניינה בעלי חיים. העטלף הוא יונק פלאי ואנו רצינו להאיר את סיפורו באור חדש ולספרו מכמה נקודות מבט. זה אינו ספר מדעי. ספרנו אינו עוסק במישרין בזואולוגיה או בביולוגיה של העטלף. אנו מבקשים לספר את סיפורו של העטלף ולתאר הדים אחדים שעורר אצל סופרים, דרשנים, משוררים ואמנים, בתרבות העברית ובתרבויות רחוקות. תקוותנו היא שהרהורים ועובדות אלו יביאו את הקורא לבחון מחדש את דעותיו ואת תפיסותיו באשר לעטלפים, ואולי באשר לבעלי חיים בכלל. מניסיוננו, אדם שראה עטלף פנים אל פנים והישיר מבט אל תוך עיניו לא יוכל עוד לחשוש ממנו. ספר זה מבקש להישיר את המבט.
מאת: תום לוי
תיאור: כתוצאה מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בינואר 1933 , הותנעו מהלכים ייחודיים במפת התיאטרון העולמית בכלל, ובגרמניה ובארץ ישראל בפרט. מהלכים אלה התרחשו בעקבות הגירתם של אנשי תיאטרון רבים, בעיקר יהודים, מגרמניה, אוסטרייה ובוהמיה )ארצות חוג התרבות הגרמנית(לכל מקום שייאות לקלוט אותם. הם הביאו לגלויות השונות את מסורת תיאטרון רפובליקת ויימר, שהייתה זרה עד מנוגדת למסורות המקומיות.
בספר זה נבדק ההבדל בין אנשי תיאטרון אשר הכירו בצורך לשנות ולעבד מחזות, ודרך ביצועם, כאשר הם מועלים בחברה בעלת מסורת תיאטרון שונה ולעיתים מנוגדת, לעומת אלה שבחרו לשמר את המהות והרכיבים המקוריים, וכך ליצור "תיאטרון בגלות." לכך סייעה העובדה כי לתיאטרון בגלות היה קהל זמין של יוצאי חוג התרבות הגרמנית שהיגרו אף הם. בספר מוצגים גלגוליהם של עשרות מחזות, הפקותיהם ודרכי התקבלותם או דחייתם בארצות ובתרבויות השונות.
מושם דגש על מקומם המרכזי של מפיקים, במאים ושחקנים יהודים בתיאטרוני חוג התרבות הגרמנית, שניכר כבר במפנה המאה העשרים עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בימי רפובליקת ויימר ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
אנשי תיאטרון, יוצאי חוג התרבות הגרמנית )היקים(, שהיגרו לארץ-ישראל ורצו להמשיך את הקשר עם עולם התיאטרון נתקלו בקשיים רבים. הם פגשו במסורת תיאטרון רוסית-יהודית שהתגבשה בארץ ישראל מסוף המאה ה 19- והייתה זרה לרובם, הם גם נוכחו לדעת כי התיאטרונים המקומיים לא ששו לפתוח דלתם בפניהם וגילו שמחסום השפה הוא לעיתים בלתי עביר.
הספר עוקב אחרי קורותיהם והתמודדויותיהם בגלויות השונות ובעיקר במציאות הארץ ישראלית: אחר אלה שניסו להשתלב בתיאטרונים הקיימים, אלה שיזמו תיאטרונים משל עצמם, ואחרים שנטשו וחזרו לארצות מוצאם, גרמניה ואוסטרייה, בניסיון להשתלב בזירה התיאטרונית שלאחר המלחמה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: יעקב לשצ'ינסקי
תיאור: להלן הודעה טיפוסית לתקופה, שמסר בבית משפט [בלמברג] לבוב הרוצח שרצח את בני הזוג פרידמן מיָנָוּבּ. בעת המשפט טען הרוצח: ״בצבא לימדו אותי שהבולשוויקים הם האויבים הגדולים ביותר של העם הפולני. מאחר שכל היהודים הם בולשוויקים חשבתי שעשיתי מעשה טוב בזה שהרגתי כמה מהם. אצל היטלר עוד הייתי מקבל ציון לשבח״.
במחצית השנייה של שנות השלושים הקצינה האנטישמיות בפולין במהירות, והפוטנציאל לאירועים אלימים נגד יהודים התעצם. הספר ערב החורבן עשיר בתיאורים מפורטים שנכתבו בעצם אותם הימים של מקרים שבהם נפגעו יהודים ברחבי המדינה. מן הספר עולה בבירור כי כבר באותה העת, פרק זמן ניכר לפני פלישת הנאצים, חיו היהודים בפולין בצֵלֵ איוּםּ מתמיד.
מחבר הספר, יעקב לֶשֶצ'ינסקי (1876 – 1966), חוקר וסטטיסטיקאי, ממייסדי מכון המחקר היהודי ייִוִואָָ, היה גם מתבונן סקרן וחרוץ, עֵדֵ להתפתחויות ששיאן בשואה, והצליח לעזוב את פולין זמן קצר לפני המלחמה. בשנים 1935 – 1937 חיבר כמה וכמה מאמרים עיתונאיים על האירועים האנטי־יהודיים שהתרחשו אז בפולין, ורובם נדפסו בעיתון הניו־יורקי פאָָרווערטס ביידיש. בתחילת שנות החמישים איגד לֶשֶצ'ינסקי את המאמרים והוציא לאור את המהדורה הראשונה ביידיש בארגנטינה, ועתה הם רואים אור בפעם הראשונה בעברית.
המאמרים, שניכר בהם שנכתבו בכאב ובהזדהות עם אחיו היהודים, עוסקים בהלכי הרוח בקרב היהודים בפולין, ביחסיהם עם האוכלוסייה הלא־יהודית ובתופעת האנטישמיות בפולין. הטקסטים מרתקים וכתיבתם בזמן אמת סמוך להתרחשויות מקנה להם נופך ייחודי ומעניקה לקורא מבט מבפנים על עולמם של יהודי פולין ערב השואה.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: נינו קונטיני
תיאור: הצעיר היהודי האיטלקי נינוֹ קוֹנטיני היה עורך דין ציוני ואנטי-פשיסט, בן זוגה המסור של לָאוּרָה לַמפּרוֹנטי ואביהם האוהב של ברונו וליאו. בזמן השואה חווה על בשרו כליאה במחנות מעצר של המשטר הפשיסטי בעל בריתו של המשטר הנאצי. ראשית היה עצור במחנה אוּרבּיסַליָה (יוני–ספטמבר 1940) ואחר כך באיי טרֵמיטי שבחבל פּוּליָה (ספטמבר 1940–יוני 1941). לאחר מכן הוגלה למגורים כפויים באזורים כפריים נידחים עם משפחתו, תחילה בפּיצוֹפֵרָטוֹ שבחבל אַבּרוּצוֹ (יוני 1941–מאי 1943) ואחר כך בקַנטָלוּפּוֹ דֶל סַניוֹ שבחבל מוֹליזֶה (מאי–אוקטובר 1943). בשנת 1944 זכה נינוֹ סוף-סוף בחירותו והיה חופשי להביע את דעותיו בנפולי המשוחררת, אלא שכעבור זמן קצר גדעה מחלה את חייו בטרם עת.
במשך כחמש שנים, מנובמבר 1939 עד ספטמבר 1944, כתב נינוֹ יומן ותיעד בו לא רק את סיפורו האישי אלא גם את שנודע לו על התרחשויות היום-יום במשפחתו ובחוג חבריו על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה ורדיפת היהודים באיטליה. הוא העלה על הכתב את מחשבותיו ואת רשמיו ברשימות מקוטעות, והקטעים התגבשו בהדרגה לכדי תיאורים בפרוזה של השנים הקשות ההן. רשומות היומן המוגשות לקוראי העברית מעניקות מבט נוסף על קורות יהודי איטליה בימי השואה והן כתובות בכנות מוחלטת של אדם המשׂיח לתומו עם ליבו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: ברט בדיחי, פרדריק מטזו
תיאור: בחורף 1941 ארזה אמה של ברט אלזֹון מזוודה, ציידה את בתה בת התשע בתעודת הטבלה קתולית מזויפת ובלי הסברים רבים שלחה אותה מביתה בליֹון לבית האלמנה מארי מסֹונה, איכרה טובת לב שהתגוררה בכפר מֹונֶסֶ ל השוכן במחוז הררי של צרפת הסמוך לגבול עם איטליה. ככל ילדי הכפר למדה ברט בבית הספר המקומי, עזרה במטלות הבית והמשק והתנהגה למופת. היא ביקרה בכנסייה והתפללה מספר תפילה נוצרי, ותמיד צפנה בליבה את סודה הכמוס פן תיחשף זהותה היהודית, והיא ומסתיריה־מגיניה ישלמו מחיר כבד. בספטמבר ,1944 לאחר שחרורה של ליֹון, התאחדה עם משפחתה ושבה לעיר זו. מאז הוסיפה לעמוד בקשר לבבי עם הגברת מסֹונה, ועד היום נשמרת הידידות בין משפחותיהן.
סיפור חייה של ברט וחיי משפחתה שזור בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל הצעירה. ברט נישאה בצרפת לבחיר ליבה בן־ציון בדיחי, צבר ירושלמי ממוצא תימני, ויחד השתקעו בירושלים וגידלו את בניהם. ברט היא סבתא אוהבת לנכדים ולנינים, אך היא נושאת בליבה את כאב האובדן של נכדה הבכור גיל בדיחי, קצין בחיל השריון, אשר נפל בקרב בשנת 2002.
היום היא עובדת בהתנדבות במרכז המבקרים של יד ושם במסירות ומתוך תחושת שליחות. ֵהספר מעולם לא היינו ילדים, שנכתב בעזרתו של פרדריק מטזו, מספר את סיפורה של ברט כמתוך שיחה קרובה וקולחת.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: אליו טואף
תיאור: ב ־ 11 באוגוסט 1939 זומנתי ללשכה הצבאית בליבוֹרֹנוֹ ושם הודיע לי קצין:
״על־פי הצו המלכותי מיום 22 בדצמבר 1938 ,השנה ה־ 17 לעידן הפשיסטי, בני הגזע היהודי אינם רשאים לשרת בצבא איטליה. לכן אני מוסר לך את אישור השחרור המוחלט. איטליה אינה זקוקה לך״. [...] המשפט הזה נחקק בזיכרוני והדהד בו עד כדי כך שבעת שהתקבלתי למחתרת, כמה שנים לאחר מכן, חזרתי עליו לפני המפקד שלי והוספתי: ״אני באמת חושב שכעת איטליה זקוקה גם לי״.
הרב אֵֵליוֹ טוֹאָָֹף נולד בליבוֹרֹנוֹ ב־ 30 באפריל 1915 ונפטר ברומא ב־20 באפריל 2015 . בשנות מלחמת העולם השנייה, כשהיה רב צעיר, נאלץ לנדוד עם משפחתו בין מקומות מסתור באזורים כפריים של איטליה, בהם היישובים פַַבּרּיאנוֹ,ֹ אוֹרֹצָָ'נוֹ פּּיזָנָוֹ,ֹ וַלַדיקַַסטֵֵלוֹ ופוֹצֵֵֹ'טֶֶה. הוא חמק בנס ממוות בטוח מידי הנאצים יותר מפעם אחת ואף התנדב למחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה מונה הרב טוֹאָָֹף לתפקיד הרב הראשי של רומא ונשא בו יובל שנים. מדובר בתפקיד בעל חשיבות מדינית ובין־דתית אדירה, בעל השפעה לא רק על יהודי רומא ואיטליה אלא אף על יהדות העולם ועל היחסים בין מדינת ישראל, הווטיקן ומדינות המערב. בזמן כהונתו הצליח הרב לשקם את הקהילה היהודית המקומית בעקבות השואה, נאבק בדעות קדומות והחזיר ליהדות איטליה מעמד של כבוד והכרה בעולם. ספר זה הוא האוטוביוגרפיה של הרב טוֹאָָֹף, בן שיחם של אפיפיורים ומדינאים. סיפורו המרתק מתואר בכתיבה מלאת חיים המבטאת אופטימיות, אהבת האדם וזיקה עמוקה ליהדות.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: הרברט טראוב
תיאור: הרברט טראוב, נער יהודי יליד וינה, היה כבן ארבע־עשרה כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במרס 1938. באחת המהומות שפרצו בעירו נתפסו הוא ואביו עם עוד יהודים ואולצו לקרצף עד זוב דם סיסמאות התנגדות לנאצים שנכתבו על מדרכות. המשפחה הצליחה להימלט לבלגיה, ומשם עלתה אחותו לילי לארץ־ישראל וכך ניצלה. לקראת התקדמות הכובשים הגרמנים לבלגיה נמלטו הרברט ואמו ברכבת ללוּשוֹן שבצרפת, ומשם חברו לאב בטולוז. ואולם גורלו של הרברט לא שפר עליו, והוא נכלא עם אמו במחנות מעצר בדרום צרפת, ראשית במחנה גירס ולאחר מכן במחנה ריווסַלט. לאחר מות אמו ברח הרברט למרסיי, אבל כעבור זמן קצר נתפס והובל אל מחנה לֶה מיל בדרום צרפת ומשם הוחזר אל ריווסַלט. כאשר הובל ברכבת ליעד לא ידוע, ככל הנראה אושוויץ, קפץ הרברט מחלון הרכבת הנוסעת אל צד הדרך והצליח לחזור למרסיי. שם מצא מפלט זמני אצל חבריו, פעילים בתנועת הרזיסטנס. דרכו של הרברט הובילה אותו להתגייס ללגיון הזרים של צבא צרפת. לשם כך נאלץ להסתיר את מוצאו היהודי ולאזור עוז כדי להתמודד עם אתגרי ההכשרה הצבאית והאחיזה בנשק. הוא זכה להילחם נגד הנאצים ואף השתתף במצעד הניצחון בפריז ב־1945. לאחר שחרורו מהצבא השתקע הרברט בצרפת, בנה לו חיים חדשים והקים משפחה לתפארת.
מסעו יוצא הדופן של הרברט טראוב, אחד הלוחמים היהודים היחידים ששירתו בלגיון הזרים, הוא סיפור קולח ומרתק, ולמרות העצב השזור בו הוא מתובל בהומור ובשמחת חיים.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: ז'אנין לבנה פרנק
תיאור: ״החוט לא נפרם!״ מגולל את סיפורה של תנועת השומר הצעיר בצרפת בשנים 1970-1930 ומתאר את פועלה ואתגריה ערב השואה, במהלכה ואת שיקומה של התנועה לאחר מלחמת העולם השנייה. במחקר מקיף זה, הנשען על מסמכים, דוחות ומכתבים לצד עדויות רבות, נפרסת מסכת התמורות שעברה התנועה.
מייסדי השומר הצעיר בצרפת פרשו משורות הצופים היהודים כי היו חפצים בתנועה עממית יותר המשלבת צעירים מקרב קהילת המהגרים ומקדמת ערכים חילוניים, ציוניים וסוציאליסטיים. הם ייבאו לצרפת את ייחודיות התנועה בפולין ואת תפיסת המנהיגות שלה, ופעלו למען המהפכה הלאומית של העם היהודי והקמת המדינה.
בימי השואה תנועת השומר הצעיר בצרפת כמעט נכחדה בשל הרדיפות ומעצר חבריה. למרות זאת השתלבו חבריה בארגוני העזרה וההצלה שפעלו בערים השונות שבהן שהו, כמו גם בפעילות תנועת הנוער הציוני והזרוע הצבאית שלה, "הצבא היהודי". מקצתם גם לחמו בשורות הרזיסטנס. חברי התנועה המעטים שהצליחו לברוח לשוויץ נעצרו שם במחנות עבודה מיוחדים, והמחקר שופך אור על פרק עלום זה. בוגרי התנועה ששרדו את הכיבוש הנאצי ואת שנות המלחמה עסקו בשיקום מוסדותיה של השומר הצעיר לאחר השחרור. הם הפעילו שני בתי ילדים שהיו משכן בטוח ליתומי מלחמה מפולין, הונגריה ובולגריה, שבהמשך הצטרפו אליהם צעירים מצפון אפריקה. למעשה הייתה השומר הצעיר בצרפת דוגמה לשילוב בין אשכנזים לספרדים. חברי התנועה היו שותפים גם בעזרה לנוסעי אוניית מעפילים אקסודוס והתגייסו להקמת מדינה יהודית ריבונית, וגם לאחר ייסודה הם הוסיפו לפעול למענה. בזמן מלחמת ששת הימים הפכה השומר הצעיר בצרפת לגורם משפיע בזירה הציבורית והיא גייסה אינטלקטואלים בעלי שם לתמיכה במאבק למען מדינת ישראל. בשנות השבעים יזמו חבריה הפגנות למען יהודי ברית־המועצות ותרמו להתעוררות זיכרון השואה בצרפת.
"החוט לא נפרם!" מעניק לקורא בן זמננו הצצה נדירה לסיפור שאינו מוכר לקורא העברי ומאפשר לו להתוודע אל הנפשות הפועלות שהשפיעו על דמותה של השומר הצעיר בצרפת.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: דריוש רושיאק
תיאור: בשנת 1943 במציאות הקשה של החיים בגטו העיירה שווינצ'ני נולד תינוק, בן שני לבתיה ויעקב וקסלר, ומיד נקלע לסכנת חיים בגלל זהותו היהודית. הוריו של הרך הנולד הבינו שיינצל רק אם ימסרו אותו לזרועות זרים, והפקידו אותו בידי אמיליה ופיוטר ושקינל. בני הזוג הנוצרים העניקו לו את השם רֹומואלד, הגנו עליו, הרעיפו עליו את אהבתם וגידלו אותו כבנם. הוריו היהודים נרצחו כעבור זמן קצר עם בנם שמואל בן השלוש – אחיו הבכור. רק ב־,1978 בהגיעו לגי השלושים וחמש - והוא כבר כומר קתולי ותיק ומוסמך ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של לובלין – חשפה לפניו אמו־מצילתו את סוד חייו הגדול והטרגי. הגילוי טלטל את יסודות קיומו של הכומר רֹומואלד וקשינל, והוא יצא למסע פנימי וחיצוני של גילוי עצמי.
בספר זה העיתונאי דריוש רושיאק פורס לפנינו פסיפס של רשמים, קולות, זיכרונות ורגשות שמרכיבים את עולמו הפנימי של רֹומואלד יעקוב וקסלר-וקשינל ואת מעגלי חייו הייחודיים במסעו בין זהותו הקתולית ובין זהותו היהודית, בין פולין ובין ישראל. מן הפסיפס הזה עולה דמותו הרגישה והמיוסרת של אדם המטביע חותם עמוק בכל מי שפוגשים בו בשלבי האודיסיאה הפרטית שלו.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: נגה סטמבלר
תיאור: הספר ״הוד הים – איתנות ותמורות במערכות הימיות של ישראל״ מציג תמונה עדכנית מדעית-מחקרית לנושאים הקשורים למערכות הימיות של ישראל: השינויים הטבעיים, השפעת שינויי אקלים, השפעות האדם, דיג המכמורת ורמות מזהמים בסביבה הימית בעבר, בהווה ובעתיד על גופי מים שמדינת ישראל שוכנת לחופם: הים התיכון והים האדום. הספר עוסק במדיניות וביישום ניטור, שמירה וניהול של הסביבה הימית, הערכה כלכלית ורגולציה, גישה סביבתית ביחס למבני הגנה חופית, חינוך, מדע וקהילה, זרמים ומערבלים בים. מוצגות מערכות אקולוגיות ייחודיות ביניהן נביעות גז ותמלחות בהפרעת פלמחים, שוניות דרום-מזרח הים התיכון ושונית האלמוגים במפרץ אילת. מובאים היבטים שונים של הביוטה בסביבה הימית כולל מיקרובים, פיטופלנקטון, אצות וציאנובקטריה רעילות, עשבי-ים, זואופלנקטון, פורמיניפרה, חי טחבים, ספוגים, קיפוד-הים, מיקסוזואה, דגים, החילזון צינוריר, מינים זרים )פולשים( כרישים, לובסטרים, יונקים ימיים ואלמוגים. זהו המשכו, הרחבתו ועדכונו של הספר ״הוד הים – יציבות ושינוי במערכות הימיות של ישראל״ שיצא לאור בשנת 2015 . הכותבים הם חוקרים פרופסורים דוקטורים מהאקדמיה, מובילים בחקר הים בעולם, אחראים על אוצרות הים במשרדי הממשלה ונציגים של גופי שמירת הטבע.
מאת: רות גולן
תיאור: הפסיכואנליזה לא צמחה מתוך הפילוסופיה ואף לא נולדה באוניברסיטה. הפסיכואנליזה נולדה בקליניקה. הנשים ההיסטריות הן שלימדו את פרויד, הן אלו שהובילו אותו לניסוח הנחותיו בדבר קיומו של הלא-מודע באמצעות סיפוריהן על כאביהן ועל חרדותיהן, כמו גם בהצגתן לפניו את הסימפטומים הגופניים שלהן.
הפסיכואנליזה אינה תיאוריה, ואין היא השקפת עולם. היא סוג של אתיקה – אופן התייחסות של הסובייקט לעולם – השונה מכל אתיקה אחרת. אפשר להתווכח אם היא מדע, אך אין ספק שהיא קיימת בזכות המדע. אפשר לקרוא לה המדע של הייחודי, של הפרטיקולרי, שכן היא עוסקת באמת הייחודית של הסובייקט. בניגוד לתיאורטיקנים השואפים לאוניברסליזציה, כינה אותה לאקאן "המדע המשוער של הסובייקט".
ספר זה הוא מעשה פסיפס, המורכב מפעולת סיכום ומפעולת התחלה. זהו אוסף מאמרים והרצאות, אשר נכתבו בשנים האחרונות, ובהם ניסיון לארגן ולמסור את מה שניתן ללמוד מן הפסיכואנליזה. אלו הן נקודות מבט שונות על הפסיכואנליזה מתחומי תרבות שונים, ובעיקר מאי-הנחת הגלום בהם.
באמצעות העיון בתיאוריה של פרויד, לאקאן וסלבוי ז'יז'ק מציעה המחברת קריאות מרתקות ביוצרים חשובים – ש"י עגנון, נתן אלתרמן ותרצה אתר, חנוך לוין, משה גרשוני, לוסיאן פרויד וצבי גבע, פאול צלאן, פרימו לוי ואחרים – המעידים על נוכחות האחר הגדול, הטראומה, ההתענגות הנשית והממשי בתרבות המאה ה-20.
רות גולן היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית ומשוררת.
רסלינג
הצג עוד תוצאות