|
|
עמוד:64
מי חשב שניפול בשבי ? הם נשלחו למעוזים שבוע לפני מלחמת יום הכיפורים כדי לבצע תצפיות מקצועיות יותר . הם העבירו מאות דיווחים על סימני המלחמה - וכשזו פרצה , נפלו בשבי המצרי | סיפורם של אבי ליבנה ) וייס ( - שהסתיר את העובדה שהוא קצין מודיעין , שרד את החקירות וחזר בשלום - ושל מוטי בן יצחק , ששתק בחקירות ומצא את מותו ( עמ' . ( 66 ראיין : רון כתרי | תא"ל ( מיל ( ' פורסם לראשונה בגליון מבט מל"ם , 58 ינואר 2011 התסכול שחוו לוחמי חיל המודיעין שהיו בשטח לפני מלחמת יום הכיפורים היה רב . הם דיווחו והתריעו על התכונה המצרית בקו אינספור פעמים , אך לשווא , ולבסוף נאלצו לשלם מחיר אישי כבד במיוחד כשנשבו על ידי האויב . כזהו סיפורם של קצין המודיעין הצעיר אבי ליבנה , ששהה בשבי המצרי . ושל מש"ק המודיעין מוטי בן יצחק , שעונה למוות . ביום רביעי , 3 באוקטובר , 1973 יצאו לדרכם מש"קי המודיעין גיורא מרכוס . מוטי בן יצחק ועובדיה גבריאל וקצין המודיעין סג"מ אבי ליבנה , כשפניהם מועדות לגזרה הדרומית של תעלת סואץ , אל אוגדה 252 שתפסה את קו המעוזים ושספגה בהמשך את עיקר התופת המצרית . בשטח נמצאו כבר אמנון קורצוויל , צלם מפיקוד הדרום , הצלם אגמון וסמל עדי שפירא , מש"ק מודיעין מפיקוד הדרום . המטרה של אנשי המודיעין הייתה לתגבר ולמקצע את כוחות התצפית במעוזים לאור זרם הדיווחים ההולך וגובר . ליבנה וגבריאל התמקמו במוצב “ מפצח , " ובן יצחק ומרכוס הצפינו מעט למוצב “ ליטוף . " את שלושת הימים הבאים הם יעבירו על מגדלי התצפית , שמהם יכלו לראות עד למרחק של יותר מעשרה ק"מ אל תוך השטח המצרי . וישלחו מאות דיווחים על סימני המלחמה ההולכים ומתרבים . “ אף פעם לא הייתה לי את ההסתכלות הקרובה הזו על האויב ממרחק של 200 מטר . יכולתי לראות במשקפת שדה פשוטה את הדרגות של הקצינים הבכירים שבאו לבדוק את מוכנות הכוחות המצריים לפני המלחמה , " מספר אבי ליבנה היום . “ ככל שעברו הימים התרבו סימני האזהרה . למשל , המצרים הכינו במשך שנים שורה של נקודות ירידה למים , וכל אזור כזה גודר והוקף במוקשים . פתאום , שבוע לפני המלחמה , הם הסירו את הגדרות והוציאו את המוקשים מהאדמה , ומבחינתנו זה היה צעד חריג מאוד . “ סימן מקדים ראינו גם בשינוי שעשו עם חגורות ההצלחה . המצרים השתמשו באותה תקופה בחגורות הצלה בצבע כתום בוהק , ופתאום , בוקר אחד , ראינו שבלילה הניח מישהו ערימה ענקית של חגורות כאלה ליד כל משטח ירידה למים . “ בשבילי , כקצין מודיעין , היו אלה הימים המרגשים ביותר שיכולים להיות . הרי מול עיניי קורה בדיוק מה שבשבילו למדנו כל כך הרבה בקורסים , בדיוק בשביל זה הכינו אותנו . ניצלתי את הסמכות הפיקודית שלי , שחררתי את כל שאר האנשים מהתצפיות , לקחתי את רוב המשמרות על עצמי וישבתי 20 שעות ביממה על המגדל מול המצרים . התחלתי לעשות ‘ וי' על כל הסימנים המעידים על מלחמה . והיה בסופו של דבר הסימן הברור : המצרים איישו בחיילים את העמדות של טילי קרקע-קרקע לפיצוח המעוזים . צפיתי עליהם ודיווחתי למפקדה , ומבחינתי זה היה פשוט נפלא . הרי קודם לכן הופץ לקט מודיעין סודי שקבע חד-משמעית כי איוש העמדות האלה משמעותו 24 שעות לתחילת מלחמה . אני רואה לראשונה טילי , SA 6 אני רואה שמכסים רמפות בבד כדי שלא יעלו אבק . שיירות מצריות , ביקורי קצינים ואם לא די בזה – גם פינוי מוקשים וגדרות . מי מפנה מוקשים כשמדובר רק בתרגיל ? רשמתי והעברתי דו"חות כמו מטורף . " ועדיין , בפיקוד , איש לא התעורר . “ ההתעצמות המצרית בקו הייתה כל כך מהירה שהיינו צריכים להעביר מאות דיווחים ביום . לפעמים הייתי צריך להמתין שעות על הקו עד שאיזה סמל מבצעים בגדוד בכלל היה מואיל בטובו לענות לי , ובסוף הייתי זורק את הטלפון וחוזר לתצפית . את כל ההערכות המדויקות ביותר , את כל המידע , עד למצב של גוש ממש , ולמרות זאת לא הצלחנו להפוך את הקערה על פיה , " שבויים ישראלים במצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים . “ המזל שלי היה שחלק גדול מהחיילים במוצב היו אנשי נח"ל שבכלל לא הכירו אותי"
|
|