|
|
עמוד:51
חיל הים . 3-ב באוקטובר , למרות היעדר התרעה ברמת המטכ"ל , הורה האחרון אפוא על העלאת כוננות בחיל הים . באותו היום ( או למחרת ) פגש תלם את ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא וביקש את התיחסותו להערכתו של אל"מ לונץ . זעירא אישר את דבר הסימנים המעידים בצי המצרי , אולם טען כי יש לו סימנים משלו המעידים כי אין כל תהליך המוביל למלחמה וברור שהצי בלבד אינו יוצא למלחמה . היות וגם בדיון מטכ"ל לא הביע ראש אמ"ן כל דאגה , קיבל תלם את ההערכה המרגיעה . זאת למרות דיווח של אל"מ לונץ על סימנים חריגים נוספים ובהם היערכות של פריגטה ( אניית מלחמה ) ושתי צוללות מצריות בפורט סודן . לפי עדותו של אל"מ לונץ בפני ועדת אגרנט ( כפי שאוזכרה בעדות אלוף תלם , ( הוא הודיע למפקד חיל הים כי “ להערכתי האנושית והסוביקטיבית זו מלחמה . " אך מח"י “ לא לקח אותו ברצינות באותו יום" וב4- באוקטובר חזר והוריד את הכוננות בחיל הים * . יתכן שמח"י היה רגוע כי הסטי"לים היו בכשירות טובה עקב תרגיל מסכם גדול בשיתוף חיל האויר שהתקיים ביום חמישי , 4 באוקטובר . חשוב לציין כאן כי נראה שתלם לא היה שלם לחלוטין עם הערכת ראש אמ"ן , כי לימים אמר “ לשנייה חשבתי לעלות לרמטכ"ל דדו , אך לא הייתי מספיק נחוש . חבל ** . " דאגתו של האלוף תלם דוקא גברה בהמשך אותו יום חמישי 4-ה באוקטובר ובליל שישי , כאשר הגיעו הידיעות על יציאת כלי השיט הסובייטיים מנמלי מצרים וסוריה , יחד עם פינוי המומחים הצבאיים ובני משפחותיהם . בזכרונותיו כותב תלם : “ ביום חמישי בצהריים לקחתי החלטה : להפעיל את מערכת החמשת הטילים של חיל הים ... גייסנו ( אנשי מילואים ) ... והכנו עצמנו באופן חד משמעי למלחמה , למצב שנקרא אז כוננות . 'ג למעשה , בצורה זו הגענו לשבת בבוקר מוכנים לחלוטין . בדרך זו , בעצם , הכריז חיל הים על מצב כוננות מרבי , מהלך שצה"ל לא היה שותף לו *** . " במלחמה עצמה עמד המודיעין הימי במבחן . לוחמי הסטי"לים פעלו באומץ על יסוד הכרתם את תורת המלחמה של האויב ותוך אמונה באמצעי הנטרול של טילי ה"סטיקס , " שאפשרו להם להיכנס לקרב ולהשיג הכרעה בלי להינזק . לרשות המפקדים בים עמדו גם חוליות האזנה טקטית , שסיפקו מודיעין בזמן אמת . כך סיכם אלוף ביני תלם : “ מערכת המודיעין של חיל הים פעלה בצורה מאד אפקטיבית , הן בשטח המודיעין הטקטי הימי והן בשטח המודיעין האסטרטגי . מערכת זו סיפקה מידע רב ערך לכלים בזמן המלחמה , וכן מידע הדרוש לתכנון מבצעים עתידיים *** . " הלקח : נחישות בהבאת הערכות חריגות בפני גורמים בכירים ההצלחה החילית המרשימה התבססה על ההתרעה החד-משמעית למלחמה שהתגבשה ברמת המחקר במודיעין הימי , ואשר גם נקלטה בחיל סמוך למלחמה . להתרעה זו היה פוטנציאל של משמעות לאומית מובהקת , אך תובנה זו טושטשה בדרכה אל מחוץ לחיל ולא הגיעה מפורשות מעבר לדרג ראש אמ"ן . מחשש לחריגה מהקונצנזוס לא הופעלה האזעקה . נושא ההתרעה במודיעין אקטואלי גם כעבור ארבעים שנה . דומני , כי יש בנפתולי ההתרעה כפי שפורטה כאן לקח מערכתי חשוב . קציני מחמ"ן ים בשנת 1973 היו ברובם אנשי מודיעין מנוסים , ותיקים ומקצוענים . מכאן נבעו החשיבה העצמאית והביטחון העצמי שלהם בהגיעם למסקנות שחרגו מן הקונצנזוס . אולם , כקצינים בצה"ל ובמודיעין חונכנו , בד בבד עם החינוך לחשיבה עצמאית , גם למשמעת ולהשלמה עם הערכות הממונים . “ חינוך" זה היה לנו לרועץ בשנת . 1973 מאז הגעתי להכרה , שלמשמעת מסוג זה במערכות המודיעין צריכים להיות סייגים - ברוח של יושרה , של חופש הבעת דעה ושל מצפון . בכל מקרה אין לזהות בין קונצנזוס למשמעת . דבר זה מתחבר יפה לצורך בנחישות בביטוי האמת האישית . כפי שהעיד אלוף תלם על עצמו הוא לא היה נחוש דיו להציג את ההערכה הקריטית של מודיעין ים על סכנת המלחמה במטכ"ל או אף בפני הדרג המדיני * . על אחת כמה וכמה נחוצות נחישות , העזה ואומץ לב לקצינים בדרגים נמוכים יותר . המדובר בקצינים המשוכנעים בהערכותיהם החריגות והמספיק חיוניות , והרואים עצמם חייבים להביאן ישירות לידיעתם של גורמים בכירים , אף אם יהיה בדילוג שכזה סיכון למעמדם האישי . זהו לעניות דעתי אולי הלקח החשוב ביותר ממורשת המודיעין במלחמת יום הכיפורים . * עדות אלוף תלם בפני ועדת אגרנט . ** “ מודיעין-ים התריע : תהיה מלחמה . אף אחד לא הקשיב" - תא"ל ( מיל ) עמוס גלבוע , מעריב , . 29 . 9 . 1998 *** “ תלם בים" סיפורו של אלוף ביני תלם , ע' 224 , 211
|
|