הכוונות והתכניות של מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים המשותף והשונה

עמוד:31

ההנהגה הסורית הבינה שחולשתו של צבא סוריה הייתה הגורם העיקרי לפער שבין הרצון ליכולת , ופעלה עד שנת 1970 באינטנסיביות לשקם את הצבא בכל הקשור לתכניות הגנה על הגולן ועל הבירה הסורית . במקביל הוחל בפיתוח כושר התקפי . מיד עם עלייתו לשלטון בסוריה , בנובמבר , 1970 הציג חאפט' אל אסד מגמה חדשה כשקרא להקמת חזית כלל ערבית מלוכדת נגד ישראל . גם ביחסו לסוגיה הפלסטינית פעל אסד להבחנה בין “ הבעיה הפלסטינית “ לבין “ בעיית השטחים הכבושים , “ ובהם רמת הגולן . המשטר הסורי עשה מאמצים לשתף פעולה עם המדינות הערביות וליצור בריתות וקשרים שונים . גם ביחסיה של סוריה עם מצרים ניכר המשך מגמת ההתקרבות , במיוחד לאחר מלחמת ההתשה , משנראה היה כי לא נותרה אופציה מדינית לפתרון בעיותיה של מצרים . כתוצאה ממגמה זו ועל בסיסה נבנה בשנים 1973-1971 הציר קהירדמשק , שהיה חיוני להכנת הכניסה הערבית למלחמת יום הכיפורים . הסורים מסרבים לעמוד מהצד אסד בסוריה , כמו גם סאדאת במצרים , שקל ברצינות מתקפה נגד ישראל . הוא האמין ששינוי במאזן הכוחות יאפשר סיבוב נוסף נגד ישראל מעמדה של שוויון ולא עוד ממעמד של חולשה והשפלה . אף מדינה ערבית אחרת לא חשה באותה חריפות כסוריה , כי במאבק נגד עצם קיומה של מדינת ישראל כרוך עצם קיומה של הלאומיות הערבית . סוריה בקשה להחזיר את הגלגל לאחור , למועד שלפני כיבושיה של ישראל במלחמת ששת הימים . הסורים שלא הסכינו עם קיומה של ישראל גם בגבולות , 1967 זעמו נוכח התרחבותה והאמינו בסיסמה שטבע נאצר כי “ מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח “ . סוריה היוותה את השותף הזוטר ובעל הצבא החלש יותר , יחסית , במהלכי מלחמת יום הכיפורים . היציאה למלחמה התאפשרה רק כחלק מקונסטלציה אותה נווטו והובילו הקברניטים המצרים בדרכם לנפץ את תורת הביטחון הישראלית . ההליכה בצוותא הייתה חשובה לשני הצדדים . פיצול הלחימה לשתי חזיתות בו זמנית היה מרכיב חשוב בתכנית המלחמה המצרית , ולפיכך עצם היציאה למלחמה של הצבא הסורי הייתה מהותית . בהזדמנויות שונות , ובמיוחד בוועידות של שרי הגנה ורמטכ “ לים ערביים אשר דנו במצב מוכנותם של צבאות ערב למלחמה נגד ישראל , טענו נציגי סוריה כי צבאם אינו מוכן עדיין . סוריה חששה מעליונותו של חיל האוויר הישראלי , והצביעה על הצורך בשתי דיביזיות נוספות . סדר הכוחות של צבא סוריה , שכלל במלחמת ששת הימים 3 איגודים על - חטיבתיים , גדל . בצבא הוקמו שתי דיביזיות שריון ואורגנה מחדש השליטה על הכוח במסגרת 5 דיביזיות , בהן 3 דיביזיות חי “ ר ממוכן . תנופת הפיתוח העיקרית ניתנה למערך ההגנה האווירית , כשבמשך פחות משנה , במהלך , 1972-1973 הוקמו 5 חטיבות של טילי נ “ מ והושלמה הקמת מערך טילי קרקע-אוויר שהקיף והגן על הבירה דמשק . בנוסף נבנתה ברמת הגולן מערכת עמדות שנועדה לקידום טילי קרקע-אוויר לקרבת החזית . צעדים שונים ננקטו לשיפור יכולת הלחימה של הצבא ולהפיכתו לצבא חזק ומודרני יותר , זאת תוך התבססות מלאה על רכש אמצעי לחימה ואימוץ תורת לחימה מבריה “ מ . צעדים אלה אפשרו תכנון ובנייה של מערך הגנה מאורגן אל מול מתקפה ישראלית אפשרית נוספת , אך בה בעת היו אלה הכנות גם לקראת פעולה התקפית . כניסתה של סוריה למלחמה , לצד מצרים , נועדה לנצל את ההזדמנות ולהימנע מבידוד פוליטי ומאפשרות של אבדן הישגים קיימים ועתידיים , במקרה שתעמוד מהצד . לא ראו עין בעין ההחלטה המצרית על הכניסה למלחמה מצאה את סוריה באמצע תהליך ההתעצמות , והיא החליטה להצטרף למלחמה , כשותף משני . האסטרטגיה של התקפה מתואמת בו זמנית בשתי החזיתות הייתה עצם תשתיתו של התכנון המשותף , שבו החלו סאדאת ואסד כבר ב- . 1971 בפברואר 1973 הגיע שר ההגנה המצרי החדש אחמד אסמאעיל עלי לדמשק והציע לאסד בשם סאדאת לפתוח בהתקפה מתואמת מצרית- סורית על ישראל . אסד הסכים מיד . 23-ב באפריל 1973 נפגשו שני הקברניטים בבית המרגוע הנשיאותי בבורג' אל-ערב , מערבית לאלכסנדריה , ליומיים של דיונים מפורטים , שבמהלכם הסכימו על קווי המערכה העיקריים . אסד וסאדאת קיימו ביניהם מפגש פסגה בבלודאן שממערב לדמשק באוגוסט , 1973 שם הוחלט לצאת למלחמה באוקטובר . בפגישה חשאית נוספת של הקברניטים בקהיר 12-ב בספטמבר , יום “ -ה ע “ נקבע סופית 6-ל באוקטובר . שעת “ -ה ש , 14 : 30 , “ נקבעה בפגישתו של שר המלחמה המצרי איסמאעיל עם אסד בדמשק 3-ב באוקטובר . גם לו הייתה הסכמה בדבר מועד המלחמה והדרך לביצועה , נראה שהשותפים לא ראו עין בעין את מטרתה . בעוד שבאמצעות המלחמה התכוון אסד להחזיר את השטחים לעצמו , סאדאת קיווה להפשיר את הקיפאון ולהניע תהליך מדיני . בעוד שסאדאת תכנן “ מלחמה כוללת מוגבלת ביעדיה “ , התכוון אסד למלחמה סוריה היוותה את השותף הזוטר ובעל הצבא החלש יותר , יחסית , במהלכי מלחמת יום הכיפורים . היציאה למלחמה התאפשרה רק כחלק מקונסטלציה אותה נווטו והובילו הקברניטים המצרים בדרכם לנפץ את תורת הביטחון הישראלית נראה שהשותפים לא ראו עין בעין את מטרתה . בעוד שבאמצעות המלחמה התכוון אסד להחזיר את השטחים לעצמו , סאדאת קיווה להפשיר את הקיפאון ולהניע תהליך מדיני חייל צה"ל ברמת הגולן , לאחר המלחמה , על אבן דרך לדמשק

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא