|
|
עמוד:12
במידת מה את השפעות המשבר . אפילו כשהייתי בבית , הייתי עסוק בלי הרף בשיחות ועידה באזורי זמן שונים עד לשעות הקטנות של הלילה . אחרי שנה של עבודה כמעט ללא הפוגה , הייתי מותש ושחוק . תפסתי בדיוק עד כמה אני סחוט לילה אחד , כשהתכוננתי לקראת הנחיה של סדנה מרוכזת בת שלושה ימים , סדנה שבה ידעתי שיהיה עלי ללחוץ חזק על לקוחותי כדי שימצאו את האיזון העדין בין ריאליזם לאופטימיזם , בין הכרה בהווה הקשה למציאת חזון לעתיד בהיר יותר . בדרך כלל אני מתלהב מהתמודדות עם אתגרים חדשים , ואולם הפעם כלל לא ציפיתי לכך בכיליון עיניים . פשוט לא הצלחתי לדמיין איך אצלח את הימים הבאים . ניסיתי לערוך לעצמי שיחת מוטיבציה קטנה , אך הפעם היא לא עלתה יפה , וגם לא השיטות והטכניקות האחרות שעזרו לי בעבר . לא היו לי האנרגיה והמוטיבציה . נראה היה שאם אינני רוצה לבטל את הסדנה , האפשרות היחידה היא לכפות על עצמי לעבור אותה וחסל . עשיתי זאת בעבר , ואוכל לעשות זאת שוב . לא היתה לי ברירה . ועם המחשבה המדכדכת הזאת הלכתי לישון בתחושה כבדה של מועקה . לא זו בלבד שלא הייתי מאושר לנוכח הצפוי לי בימים הבאים , הייתי גם מאוכזב מכישלוני למצוא פתרון יצירתי יותר לבעיה . כי למעשה לא פתרתי את הבעיה , אלא רק השלמתי עם העובדה שעלי לחיות איתה . פתאום , כשכבר התחלתי לנמנם , חשבתי , לא , זה לא נכון שאני פשוט צריך לסבול בימים הבאים . יש לי ברירה ! באותו רגע תפסתי שהחוויה הצפויה לי בשלושת הימים הבאים תלויה במידה רבה בי . אני יכול לבחור בדרך שמובילה לסבל במהלך המשימה או לבחור בדרך חלופית — שבה אשאב כוחות ממשתתפים נלהבים , מעיסוק בחומרים שאני מאמין בהם בכל לבי ומחיבור מחודש עם השליחות האישית שלי להפוך את העולם למקום טוב יותר באמצעות חינוך . הבחירה בין דרך האומללות לדרך המעורבות הנמרצת היתה קלה מאוד . ברגע שבחרתי שיניתי את התמקדותי , ובכך שיניתי את רגשותי . כמה דקות קודם לכן הרגשתי לכוד , ואילו עכשיו חשתי בהתלהבות אמיתית לקראת הימים הבאים . התמלאתי באנרגיות , ובסופו של דבר עשיתי את המוטל עלי בלהט נדיר . ברגע שתפסתי מהן האפשרויות העומדות לפני , קיבלתי את ההחלטה בשבריר שנייה . אבל עד שהגעתי לאותו רגע שבו הבנתי שאכן קיימות אפשרויות , היה לי קשה מאוד . במילים אחרות , הבחירה היתה אפשרית — וברורה מאליה — רק ברגע שנעשיתי קשוב לעובדה שהבחירה קיימת , ושהיא
|
|