|
|
עמוד:11
מבוא ביאליק הוא המשורר המוחמץ ביותר בתרבות הישראלית . הוא בוודאי המשורר המפורסם ביותר שלה , אבל כמידת פרסומו מידת כיסויו . הוא נהיה למובן מאליו . החלודה העבה ביותר היא חלודת המובן מאליו . את הדרך אל ביאליק יש לפלס היום בין תועפות של כיסויים וחלודה שהעלתה עליו ה"לאומיות" שלו . העובדה שהוא נהיה עוד בחייו ל"משורר הלאומי" של התנועה הציונית , והעובדה שהתרבות הישראלית , ובייחוד מערכת החינוך שלה , הנציחה את המעמד הזה ועשתה אותו אחת מחובות הלימוד ה"לאומיות , " שתי העובדות האלה נהפכו ברבות השנים לחומה תפיסתית שכבר קשה לראות בעדה משהו חי , חיוני , יחיד במינו . ה"לאומיות" המכסה את ביאליק היום אינה דומה למשמעות הכינוי " משורר לאומי" שניתן לביאליק בחייו . לאמתו של דבר היא כמעט הפוכה לה . " לאומיותו" של ביאליק הובנה בחייו כמסמנת זיקה עמוקה בין שירתו לכאבו של אדם יהודי בן דורו , ואילו ה"לאומיות" של היום צובעת אותו בצבעיו של מוסד לאומי מדיני . הצעירים הבאים ללמוד את שירתו קוראים אותה מבעד למדינה ולמוסדותיה . " לאומיותו , " האיקוניות של שמו ודיוקנו עושים אותו חלק מהוויית הממסד במובן המעשי והגלוי ביותר — כאילו הוא שייך באופן כלשהו להנהלת בית הספר , למורים , לתכנית הלימודים ולמשרד החינוך , לביטוח הלאומי , לצה"ל , ולא לתרבות , לאמנות , לאדם היחיד , ככל משורר של אמת . ביאליק נהיה לחלק ממועקת ההתבגרות של צעירי מדינת ישראל . דורות של תלמידים נגעו בשיריו במהדורות המכוערות של " דביר לעם" שהשיגו בחנויות לספרי לימוד — ספרים שעברו גם הם מדור לדור . כל דור קרא בשירים כמו מבעד לעינוייהם של הדורות הקודמים לו , המונצחים לצד השירים בהערות ובפירושים שנשתגרו ונקרשו לפני יותר משני דורות . הציוויליזציה הלימודית הצומחת , מטבע הדברים , סביב מנגנוני הלימוד ובחינות הבגרות , יצרה זה כבר ספרות פרשנית ענפה הבאה להקל את השינון לקראת הבחינות , וכך — כל שיר של ביאליק מלווה זה כבר במעין פירוש מוסכם , קבוע , העובר
|
|