|
|
עמוד:12
במישרין בקווים ובצבעים . 'בדרך כלל הצבע הוא אפוא אמצעי להשפיע על הנפש השפעה ישירה . הצבע הוא הקליד , העין — הפטיש , והנפש היא הפסנתר על מיתריו הרבים' ( עמ' . ( 48 ניטול דוגמה , הנרמזת אצל קאנדינסקי עצמו . 'הצבע האדום עשוי לעורר רעידה נפשית' אצל הצופה . רעידה זו השיגו הציירים המסורתיים במה שהם תיארו להבה אדומה או דם שותת , שאף הוא אדום . הציירים השייכים לאמנות החדשה , נטולת הא 1 בייקט , יבקשו לעורר אותה רעידה עצמה על ידי הצבע האדום בלבד , בלא תוספת של להבה או דם . דבר זה אפשרי הוא , לדעתו של קאנדינסקי , כי האדום עצמו הוא בעל משמעות הבעתית ברורה ומחוטבת ; האופי המשמעותי טבוע 'בהכרחיות' בצבע עצמו . קאנדינסקי חוזר ומעלה את המושג של 'ההכרחיות הפנימית' , שכן הכרחיות פנימית זו היא היסוד של האופי ההבעתי של צורות וצבעים מופשטים . רק על יסוד ' הכרחיות פנימית' זו יכול קאנדינסקי לערוך את הצבעים בלוחות של משמעויות הבעתיות ( עמ' . ( 72 , 67 , 62 ה'הכרחיות הפנימית' היא המבטיחה את המגע הישיר שביו היסוד הצורני באמנות לביו המשמעות ההבעתית , ועל כן היא המאפשרת את האמנות המופשטת . קאנדינסקי יודע , כי האמן עצמו יכול להתנסות באותה 'הכרחיות פנימית' בשני אופנים . האופן האחד הוא אינטואיטיבי גרידא י משמעותו של הצבע או הקו כופה את עצמה על האמן , הוא מממש אותה , אך אלה הם ביטויים בלתי מודעים . האופן האחר מושג על ידי מודעותו של האמן . קאנדינסקי מגדיר אותו כ'ביטויים הנוצרים בתוכי בדרך דומה ( אף באיטיות מיוחדת , ( והעוברים אצלי בדיקה ועיבוד ממושכים , דקדקניים כמעט , על פי המתווים הראשונים . תמונות אלה אני מכנה קומפוזיציות . ' כאן התבונה , התודעה , הכוונה , התכלית ממלאות תפקיד מכריע' ( עמ' . ( 95 האופן האחד אינו מנוגד לשני ; יש כאן רק העלאה של אותו דימוי עצמו מדרגת האינטו איטיביות אל דרגת המודעות . אופיינית לאווירה הכללית שבה נכתב הספר שלפנינו ושבה נוצרה האמנות המופשטת כולה היא אמונתו של קאנדינסקי , כי 'אנו מתקרבים והולכים לתקופת הקומפוזיציה המודעת , התבונית , וכי הצייר יתגאה בקרוב בכר , שיוכל להסביר את יצירתו הסבר מבני ( בניגוד לאימפרסיוניסטים המובהקים , שהתגאו בכר , שלא יכלו להסביר מאומה : ( וכן כי כבר כיום אנו עומדים בפתחה של תקופת היצירה התכליתית ; ולבסוף כי רוח זו בציור קשורה קשר אורגאני ישיר עם התחייה המחודשת של ממלכת הרוח החדשה , שכן רוח זו היא נפשה של תקופת הרוחניות הגדולה' ( עמ' . ( 95 שוב אנו רואים בדברים אלה , שהם דברי הסיום של הספר , כי קאנדינסקי
|
|