|
|
עמוד:9
אין לי ספק כי אמו של גפן מעולם לא אמרה לו כדברים האלה . גם לא אמא של מישהו אחר פה לפני . 1967 ירושלים המחולקת היתה ירושלים פצועה . גבולות הקו הירוק מעולם לא נחשבו לאתגר יהודי או ציוני . הם גם לא היו גבול בינלאומי מוכר , כמו גבול ישראל-מצרים או גבול צ'ילה-ארגנטינה , אלא קווים אקראיים של הסכם שביתת נשק בין ישראל לירדן משנת . 1949 ונכון יותר - קווי אפיסת הכוחות של שני הצדדים במלחמת העצמאות . באותו הסכם נשכח נקבע שחור על גבי לבן שהקווים הללו אינם גבולות מדיניים או טריטוריאליים , וכי שום סעיף בהסכמי שביתת הנשק לא יפגע בזכויות ובתביעות של הצדדים "לגבי יישובה הסופי של שאלת ארץ ישראל . " בכל זאת , מסקנת הדיון האינסופי פה על שטחים ושלום אומרת שגבולות הקו הירוק מסמנים גם את גבולות הצדק הציוני . לכאורה , כל מה שנמצא מצדו המערבי של הקו הוא ציונות לתפארת , וכל מה שמעבר לקו - טריפה וכיבוש . אף על פי שמעולם לא היתה לפלסטינים מדינה משלהם , ישראלים רבים שוכנעו להאמין שהקמתה תתקן עוול היסטורי כבד ותשיב בנים לגבולם . חזונם המדיני מתמצה בסיסמה קלה לעיכול ולדקלום - "שתי מדינות לשני עמים . " לא ביום אחד או ביומיים התגבשה שירת המקהלה הזאת . מיטב נסחני ישראל טרחו עליה במשך עשרות שנים . כתבו מאמרים , חיברו ספרים , שידרו כתבות , הפיקו סרטים ושרו שירים - עד אשר הצליחו לטעת בלבבות רבים את הכמיהה לגבולות 4 ביוני , 1967 היום האחרון בחיי ישראל הקטנה , ואת הסיפר ( נרטיב ) שלהם על מה שקרה כאן לפני המלחמה ואחריה . אירועי אסון לאומי , כמו מלחמת יום הכיפורים או רצח רבין , הוצבו בלב התפאורה של הסיפר הזה ושירתו אותו היטב .
|
|