|
|
עמוד:10
נוספת ; אך דרך כלל לא יוסדו בישיבות שיעורים מיוחדים בתנ"ך , מלבד במקומות בודדים . אפילו בעולם התורה הגאולי לא הפך התנ"ך ליסוד הלימוד . גם העובדה שהרב צבי יהודה קוק זצ"ל לימד תנ"ך בישיבת מרכז הרב , בעשרים השנים שבין פטירת ראי"ה קוק וצ"ל לבין מינוי בנו כראש הישיבה , לא עמדה לו לספר הספרים . הוא לא נלמד , לא פורש , ולא הפך ליסוד מכונן של החיים הדתיים והלימודיים . בין היחידים שעסקו בתנ"ך בעולמם של נאמני ה' ותורתו , היו אנשי האקדמיה . הם למדו ולימדו תנ"ך , אך השפעתם על ההוויה האמונית הייתה מועטה ביותר , ולעתים אך העצימו את הנתק שבין החיים האמוניים לבין התנ"ך . במקומות המצומצמים שבהם למדו בתנ"ך מתוך גישה אמונית , עסקו למעשה בלימוד מדרש או בפרשנות . דוגמה מובהקת ניתן לראות בספריו המופלאים של ר"י בכרך זצ"ל . עובדה זו גבתה מחיר כבד . בראש ובראשונה , עצם המחשבה כי ספר הספרים וכתבי הקודש שניתנו בנבואת משה רבנו , בנבואות הנביאים וברוח הקודש , אינם נלמדים בהיכלה של ישיבה ובמקומות לימוד תורה , מעוררת חלחלה . ברם , המחיר משתרע מעבר לבעיה הלימודית הטהורה . התנ"ך נושא בחובו הדרכה ובשורה לדמותם של החיים האמוניים י ממנו ניתן לשאוב מקור עז לחיבור התורה והחיים י בו מתגלם המאבק על טוהר האמונה ועל ביעור העבודה הזרה י בו ניתן למצוא את מעמדה של ארץ ישראל כיסוד מכונן , ממנו ניתן לשאוב את השקפתנו על מדינת ישראל ועל שיתוף פעולה עם כל חלקי האומה 1 מן התנ"ך אנו למדים על מעמדו העליון של המוסר הנבואי . עולם התורה היה חסר אפוא את היסוד המכונן שלו , וההצטמצמות בד' אמותיה של הלכה אך העצימה מציאות זו . חלק ניכר מן הכפירה ועזיבת התורה של דורנו קשור בתדמית התורה . לאור כל זאת , ניתן להבין את המהפכנות הגלומה במפנה בנוגע ללימוד התנ"ך . למהפכה בלימוד התנ"ך היו מבשרים רבים , אשר מצאו מסילות לקישור האמונה והתנ"ך . ביניהם היו חכמי בית המדרש , וכן אנשי אקדמיה שיראתם קודמת לחכמתם . בין הראשונים ניתן להזכיר את הרב מרדכי ברויאר , הרב ישעיהו הדרי , הרב חנן פורת והרב יהודה שביב הי"ו , ובין האחרונים את פרופ' יהודה אליצור זצ"ל , ואת שותפיו למפעל
|
|