|
|
עמוד:9
בחברה כזו , לעולם החיים הטבעיים של היחיד והאומה כמעט שלא נותר מקום . לעומת זאת , אנשי ההשכלה והציונות החילונית מצאו דווקא בתנ"ך דרך שבה יוכלו לקשר עצמם לשלשלת הדורות , כיוון שראו בתנ"ך השתקפות של מה שהם מבקשים מהחיים . בשל כך הפך התנ"ך לספר מכונן של תנועת ההשכלה העברית ושל הציונות החילונית . אברהם מאפו מצא בה מבוע ליצירתו , רחל המשוררת ושאול טשרניחובסקי שוררו על דמויות מקראיות שהיו עבורם מקור השראה , שמות המושבות הראשונות - נס ציונה , ראשון לציון , רחובות , ראש פינה , פתח תקווה - ינקו מן התנ"ך . בטעות סברו חלקם כי התנ"ך מדבר על חיים לאומיים ללא קיום מצוות , ועל מוסר חברתי המתעלם מן הקודש ומן הטוהר . טעות זו הביאה אותם לטעון כי הם ממשיכים את 'היהדות הנבואית' ואת 'מוסר הנביאים . ' הם טענו כי ישנו 'זרם נבואי , ' שדווקא הם ממשיכיו , המעמיד את הזהות היהודית על הלאומיות , על 'אור לגויים , ' ועל החיים הטבעיים . כיוון שהתנ"ך אומץ בדרך זו על ידי החילונים , הועצם הנתק בין היהדות המאמינה לבין לימוד התנ"ך . לימודו בדרך הפשט נראה לרבים כאיום על כל דרכה של תורת ישראל בזמן הזה . לימוד התנ"ך באופן ישיר , שלא דרך מסננת המפרשים , זוהה עם דרך חיים המנוגדת להלכה , ועם אימוץ דרכם של אלו אשר שנו ופרשו . סיבה שלישית היא פועלה של ביקורת המקרא . ביקורת זו סברה שבכוחה להפקיע את קדושתו של המקרא , קרעה אותו לגזרים , וניסחה את שיטת המקורות . שיטת המקורות היא הפקעת המקור האלוהי של התנ"ך , וייחוסו לכותבים מאסכולות שונות , בתקופות שונות . הביקורת לא הסתפקה בביקורת הטקסט , כי אם עימתה אותו עם הארכאולוגיה וההיסטוריה , הגאוגדפיה והאנתרופולוגיה ; מכאן נבע יחס חילוני לתנ"ך , שנתפס כמסמך אנושי , אשר אינו משקף נאמנה לא את המציאות ולא את מערכת האמונות והדעות האלוהיות . לימוד תנ"ך נתפרש , אפוא , בעיני רבים משלומי אמוני ישראל , כהסכמה עם הביקורת , וכהפקעת קדושת כתבי הקודש מעל המקרא . תוצאות עמדה זו היו העדר מוחלט של לימוד תנ"ך במקום המרכזי בו נוצרת הדינמיקה האמונית - בעולם הישיבות . בדרך כלל הסתפקו בלימוד תורה עם רש"י ; במקרה הטוב למדו פרשת השבוע עם פרשנות
|
|