|
|
עמוד:8
מדברת על השתלשלות תורה שבעל פה , ומטמיעה את העובדה כי אנו מתבוננים בדרך כלל אל התורה כפי שהגיעה לידינו דרך הדורות , ואין אנו שבים ללמוד אותה במקורה . התחושה העמוקה של חשיבות המסורת , יחד עם ההקניה המתמדת של תחושת הביטול מול הראשונים , מונעים ניסיון לדלג מעל ראשיהם ולהיפגש עם התנ"ך כפי שהוא . אמנם , אין הדבר נכון באופן מוחלט , שהרי אנו לומדים את התלמוד הבבלי , ולא את מסקנותיו דרך משקפיו של הרמב"ם ; ואנו לומדים משנה לא רק דרך הגמרא . ברם , התחושה כלפי התנ"ך היא שאין לנו יכולת לבוא עמו במגע ישיר , ואין לנו אלא דרכם של הראשונים והפרשנים . המעמד המונומנטלי של פירוש רש"י , העובדה שחכמים כבר קדמו לנו בדרישת התורה , מפעלה המיוחד של פרופ' נחמה ליבוביץ בהאדרת עולם הפרשנות וכד , ' אך הטמיעו גישה זו יותר ויותר , ועל כן התנ"ך לא היה נלמד כמקור ראשוני ובאופן ישיר . קריאה בלתי אמצעית בו נראית לרבים כחדירה לרשות גבוה , ככניסת זר אל הקודש , וכמעשה חצוף וגאוותני . לא הועילה לתורה שבכתב העובדה כי כמעט כל הראשונים והאחרונים פירשו אותה באופן ישיר ולא דרך שלשלת הדורות , ואף שקיבלו עליהם שלשלת זו באופן מוחלט בעסקם בהלכה , לא זו הייתה דרכם בפרשנות התנ"ך . לא הועילו לתורה שבכתב דבריו של רשב"ם , נכדו של רש"י , אשר העיד במבואו לפרשת וישב , שסבו הנערץ אמר לו כי יש לעסוק בפשטות המתחדשים בכל יום ( רשב"ם , בראשית ל"ז , ב ;( כל אלו נפלו על אוזניים עטופות אמונה עמוקה שהדבר אינו אפשרי ואינו ראוי . סיבה שנייה נוגעת במקומות עמוקים בהרבה . היהדות , כפי שהיא משתקפת בתנ"ך , אינה זו המשתקפת בחיים היהודיים של ימינו , ובוודאי שלא בדורות הקודמים לימינו אנו , ימי גאולת ישראל ותחייתו . התנ"ך מדבר על חיים חברתיים-לאומיים , על חיבור שבין תורה וחיים , על מעמד עליון למוסר החברתי , הנתפס כבסיס הקיום הלאומי , על מלוכה וממשלה , על כיבושים ונסיגות , על דברי נבואה שהם הוראות שעה , על מציאות חיה ותוססת , ועוד ועוד . כל זה עומד בסתירה לדמות היהדות , כפי שהתפתחה מיום גלותנו מארצנו , כחברה שעזבה את הפוליטיקה העולמית מרצון , והעמידה את תלמוד התורה המופשט בשיא תפארתה .
|
|