|
|
עמוד:119
סיכום בפרק זה ניסינו לתאר את משמעות שילובה של ישראל בקו הייצור העולמי עבור הנשים המועסקות בו . ראינו כי החברות הרב לאומיות מוצאות בפועלות הישראליות את אותן תכונות שהן מוצאות בנשים אסייתיות ולאטינו אמריקאיות : כניעות וסבלנות , "מיומנות מיוחדת" בידיים , זמינות ונכונות לעבוד תמורת שכר נמוך יחסית - דהיינו , שכר ממנו לא ניתן להתפרנס , ונמוך מזה שגברים היו דורשים . ראינו שהפועלות הישראליות בענפי הטקסטיל והאלקטרוניקה , כמו אחיותיהן בעולם השלישי , עובדות בתנאי לחץ קשים , ושאין להן בטחון בעבודה : ניתן להעסיק אותן , ולפטרן , בהתאם לצרכי המפעל . אולם יש גם הבדלים . השכר ותנאי העבודה של הפועלות הישראליות טובים מאלה של עמיתותיהן בעולם השלישי . הדבר נכון במיוחד בענף האלקטרוניקה . עבור הישראליות , העבודה באלקטרוניקה איננה כרוכה בתיוג שלילי ; נהפוך הוא - היא מוסיפה יוקרה חברתית . הפועלות בענף זה הן צעירות , אך מגוון הגילאים רחב יותר מאשר אצל פועלות אסיה ואמריקה הלאטינית . שלא כמו באותן ארצות , רוב הפועלות נשואות , ולהוציא את הפועלות הערביות , הן ממשיכות לעבוד אחרי הנישואין , כשהן מתמרנות בין דרישות המפעל ובין חובות המשפחה . אין בישראל מגורים מיוחדים לרווקות העובדות במפעלים , על כל תופעות הלוואי השליליות המתלוות לכך . גם לא נתקלנו במקרים של דיכוי אלים של נסיונות התארגנות . ראינו מקרים בהם מעסיקים , במגמה למנוע פעילות של איגוד מקצועי , מעניקים לפועלים הטבות שונות ותנאי עבודה פיזיים נוחים , ולצד זה ראינו מעסיקים ש"פתרו" את בעיית האירגון המקצועי בדרך של פיטורי העובדים שניסו ליזום התארגנות . מצאנו כי אצל פעילי ההסתדרות קיימת מודעות לבעיותיהן של הפועלות במפעלים - אך גם תחושה של חוסר אונים בכל הנוגע להתארגנות .
|
|