|
|
עמוד:112
התלונה . "המעביד היה נכנס איתי לאולם העבודה ואומר : 'יש כאן אשה מההסתדרות , יש למישהי כאן טענות כלשהן ' ? וכמובן שאף עובד לא הרים את הראש , כולל מי שבא להתלונן אצלי בשם עצמו או בשם שאר העובדים . מאז , בכל פעם שפועל או פועלת באים להתלונן אני לוקחת אותו או אותה ביד והולכים ביחד למעביד . התוצאה של זה היא שאנשים לא מוכנים לתת את שם המעביד שלהם . בדרךכלל הם מוכנים לתת שם של מעביד רק כשזה מגיע לשלב של פיטורין , או כשיש בעיות עם פיצויי פיטורין . " העתונאית חנה קלדרון ראיינה גם היא את שושנה צור . מזכירת האיגוד הסבירה לה שאינה מסוגלת לפעול הרבה למען העובדים של "סברינה" - משום שמנהל המפעל "עושה הכל לפי הספרים : לא מקפח - נותן מה שמגיע , שומר על כללי שכר המינימום . " לדבריה , לא ידעה כלל כי במפעל אין ועד עובדים [ בראיון שהתפרסם בעתון הסביר זאת מנהל המפעל כך ! "הם לא צריכים ועד . בעצם יש להם ועד - אני . ואני יכול להבטיח לך שאני 'ועד טוב . ["' מזכירת האיגוד גם לא ידעה - למרות ביקוריה התכופים במפעל - שיש רק הפסקת אוכל אחת ביום . הכתבת סיכמה את הראיון במילים אלה : "אחרי חצי שעה של הסברים מלווים משיכות כתף של חוסר אונים ומצב כללי במשק , ומסורת קשה בענף הטקסטיל , ותחושה של בורג במערכת , יוצא לו המרצע מן השק והיא אומרת : "הערבים הרבה יותר חזקים , הם היו מוכנים לשבות . היהודים - לא . לכן אני לא רוצה להתסיס , כי אני יודעת את המצב . " נראה כי אין בדברים אלה תשובה מספקת לשאלת חוסר המעש של ההסתדרות . נראה שפועלים כאן מספר גורמים נוספים , הנוגעים להסתדרות עצמה . האחד הוא הזנחה ושיטות עבודה בלתי מתוחכמות מצד פעילי ההסתדרות . הגורם השני הינו גורם אידיאולוגי : התפיסה הרווחת באשר לדפוס הפיתוח הכלכלי הרצוי לחברה הישראלית . גורם זה עלה בראיון עם בני רז ויחיאל כסאר , פעילי האגודה לטקסטיל ולשירותים במועצת
|
|