|
|
עמוד:108
להיות ראש קבוצה או מנהלת עבודה - אך לא מעבר לכך . הפועלות עצמן רואות את העבודה כחסרת אפשרויות קידום . אפילו לאה , שהתחילה כמרכיבה ( לאחר שבועיים של הכשרה תוך כדי עבודה , ( והמוגדרת כיום כ"טכנאית , " אומרת : "אין קידום כי אין ג'ובים . המפעלים צריכים הרבה מרכיבות ; הם לא צריכים שום דבר אחר . " לדבריה , בכל מפעל יש רק מספר מצומצם של תפקידים מעניינים אליהם ניתן להגיע בלא הכשרה או השכלה קודמת . העבודה באלקטרוניקה , אם כן , אינה יכולה להיחשב כ"קריירה ; " אין היא אלא פתרון תעסוקתי זמני . זאת הסיבה לכך שנשים כדוגמת לאה , המעוניינות בקריירה תעסוקתית ארוכת טווח , פונות ללימודי מזכירות בשעות אתר הצהריים . נזכור כי לאה היא אחת הנשים המעטות שהצליחה להתקדם בעבודה ואשר מתארת את עבודתה כמגוונת ומעניינת . מדוע , אם כן , היא מתכננת לעזוב ? "לא בגלל המשכורת , אלא בגלל התנאים - ההרגשה שבכל רגע יכולים לפטר אותי . " בעבר פוטרה לאה ממקום עבודה כאשר נפסק הפרוייקט בו הועסקה והמפעל לא היה זקוק עוד לשירותיה . היא לא אוהבת את התחושה שאין לה שום ערך ייחודי , וכי ניתן לפטרה ברגע בו אין עוד צורך בה . היא מקווה שבתור מזכירה תזכה ליחס יותר טוב - ולקביעות בעבודה . חסרון נוסף של העבודה באלקטרוניקה הוא הגישה הפטרונית שהמעסיקים מגלים כלפי הפועלת . הם אינם מתייחסים אליה כאל "עובדת , " אלא כאל "אשה" - עם כל המשתמע מזה . כאן ראוי לצטט את תשובתו של אחד המנהלים לשאלה מדוע " עבודת כפיים" באגף עתיר עבודה נחשבת לעבודה של נשים : " הנשים הן יותר סבלניות . גבר מחפש קריירה - מחפש אקשן , מחפש ענין ... קשה מאוד לצפות מגברים שישבו מ 7 : 30 בבוקר עד 4 : 45 אחר הצהריים ויעשו את הדברים האלה , בידיים . גם לא מכל אשה . הוכח שעבור סוג מסויים של נשים , ברמה מסויימת של השכלה , אינטליגנציה מסויימת - זה משמש עיסוק לא רע ...
|
|