|
|
עמוד:88
השכר הוא בדרך כלל חסוי . ואולם בשיחות פרטיות , כאשר הנשים מצויות בינן לבין עצמן , הוא מועלה בחופשיות . שוחחנו עם שלוש נשים העובדות במפעלי אלקטרוניקה באיזור המרכז : דינה , ברכה ולאה . לכל אחת מהן כעשר שנות נסיין במפעלי אלקטרוניקה שונים . דינה היא פועלת ייצור "פשוטה : " היא מסתכלת דרך שני מיקרוסקופים ומבצעת מספר קטן של פעולות , החוזרות על עצמן שוב ושוב . אחרי שתים עשרה שנות נסיון היא משתכרת , לדבריה , כ 500 שקל ברוטו 333 ) דולאר ) עבור 40 שעות עבודה שבועיות ( נובמבר . ( 1986 בדרך כלל היא עובדת שש שעות נוספות ביום שישי , ואז מגיע שכרה ל 450 שקל נטו 300 ) דולאר . ( היא מוסיפה : "זה לא כמו במפעלים של ההסתדרות - כאן לא מקבלים תוספת ותק . " ברכה היא מרכיבה , ויש לה עשר שנות נסיון . משכורתה 700 - שקל ברוטו 467 ) דולאר ) עבור שבוע עבודה בן ארבעים שעות . לדבריה מקבלות מרכיבות מתחילות 600-500 שקלים לחודש . השלישית בחבורה , לאה , היא "טכנאית . " היא עובדת במחלקת הפיתוח , ולא באולם הייצור . תפקידה הוא להרכיב מוצרים חדשים תוך הסתייעות בשירטוטים . זוהי עבודה מגוונת ומעניינת , לדבריה . לאה עובדת במשרה חלקית - תופעה יוצאת דופן בענף . עבור 25 שעות שבועיות היא מקבלת 360 שקל ברוטו לחודש 240 ) דולאר ) ( נובמבר . ( 1986 לדבריה , מרכיבות רגילות במפעלה משתכרות כ 700 שקל לחודש 460 ) דולאר ) עבור 40 שעות שבועיות . מנתונים אלה ניתן ללמוד כי המיומנות המיוחדת של לאה אינה מוצאת ביטוי הולם בשכר . בדומה למפעלי טקסטיל והלבשה , גם מפעלי האלקטרוניקה מציעים שכר גבוה יותר לגברים המבצעים עבודה דומה לזו של הפועלות . האפלייה מתבצעת בדרך של הפרדה תעסוקתית - תפקידים מסויימים שמורים לנשים ואחרים לגברים - וכן בדרך של מתן הגדרות שונות לעבודות דומות . התופעה תוארה עוד לפני כעשר שנים על ידי הסוציולוגית דפנה יזרעאלי : "במפעל האלקטרוניקה שבו עבדתי ... היתה אבחנה בין שתי קטיגוריות
|
|