|
|
עמוד:83
27 ל'ראיסים' הכנסות גבוהות על חשבון הפועלות . " שיטת דומה מופעלת גם בתוך הכפרים עצמם , במתפרות אשר משמשות קבלניות משנה לתשלובות ארציות כמו "פולגת , " " בגד עור" ו"תיפרון . " המתפרות מצויות בבעלות של יזמים מקומיים , המגייסים את בנות החמולה לעבודה כתופרות . הבנות הן בגיל תיכון ומעלה , והעבודה במתפרה משמשת להן תעסוקה עד לנישואין . למרות שרבות מן העובדות מאוגדות במסגרת ההסתדרות , שכרן הוא לעתים נמוך ביותר - הוא יכול להסתכם ב 200 שקל לחודש 133 ) דולאר ) עבור 47 שעות עבודה בשבוע , ואף בפחות מכך . ( 1987 ) גדי הרצוג , מזכיר אגודת ההלבשה והעור במועצת פועלי חיפה , הסביר את הסיבה לכך : "כינסנו את מזכירי מועצות הפועלים בכפרים . היו שאמרו לנו 'בכלל לא אכפת לנו אם יקבלו 3 שקל בלבד ליום - העיקר שהבנות יצאו מהבית , העיקר שיביאו עוד מתפרה לכפר , העיקר שיהיה תיעוש של הכפר הערבי . ' הם מנצלים את המצב שהבנות רוצות לצאת , ושבכפר רוצים מפעל , ועובדים על שכר נמוך ביותר . בעלי המפעלים מאיימים עליהם שאם לא [ יסתפקו בשכר הנמוך ] הם ילכו לשטחים , שם השכר נמוך עוד יותר . " לא רק בכפרים הערביים השכר נמוך . שלושת הפועלות שראיינו סיפרו כי תופרות בעיירות פיתוח מקבלות רק מחצית או שני שלישים מן השכר המשולם לעובדות במתפרות פרטיות באיזור תל אביב . במחקר שנערך בקרב עובדי צווארון כחול בישראל בענפי הטקסטיל , המזון והמלונאות נמצא כי "השכר הממוצע לחודש למשרת שכיר באיזור הצפון היווה כ 72 ° / 0 מהשכר הממוצע במפעלים באיזור המרכז . " הפועלות העירוניות מכירות היטב את הנעשה בעיירות הפיתוח , שכן רובן באו מעיירות ומשכונות . אומרת אתי : "כמעט שאין כאן צעירות אשכנזיות . בין המבוגרות יש אשכנזיות , אבל לא יותר מדי ... כולנו באנו לכאן ממשפחות עולים , ממעברות . כולנו גדלנו במשפחות עניות . לא תמצאי תופרות קונפקציה ממשפחה עם כסף . " ( אך היא הוסיפה כי בתפירה ביתית , בה תופרים לפי
|
|