|
|
עמוד:31
גם בילוי ונופש לעובדות , במגמה למנוע תביעות להעלאת שכר . מנהל אחד המפעלים האמריקאיים במאלזיה מתגאה בכך ש"הפכנו את הבילוי לשיטה של ממש - עם שיעורי תפירה , תחרויות זימרה ואירועי ספורט . " החברות הרב לאומיות משתדלות גם לעודד תחרות בין הנשים לבין עצמן , לא רק כעובדות בקרהייצור אלא גם כאובייקטים מיניים , וזאת באמצעות החדרתם של מושגי נשיות וצרכנות מערביים . המפעלים עורכים תחרויות יופי , ואחת לשנה מתקיימת באחור הסחר החופשי תחרות כללית לבחירת "מלכת היופי של איזור הסחר החופשי . " תחרויות נפוצות אחרות הן תחרות "מלכת בגד הים" ו"נחשו של מי הרגליים האלה . " ביום תשלום המשכורת מזמינות החברות לשערי המפעל סוחרים של תכשירי יופי ותכשיטים , המציעים לעובדות את המוצרים אודותם למדו בשיעורי הקוסמטיקה המוצעים להם חינם אין כסף על ידי ההנהלה . בארצות בהן היו חיי הנשים עד כה ממוקדים סביב המשפחה ומשק הבית , טבעי הדבר שיציאה לעבודה במפעל תביא עימה שינויים מרחיקי לכת . העבודה מאפשרת לנשים מידה של עצמאות , כסף כיס וחופש משליטת ההורים . ריישל גרוסמן מציינת כי במאלזיה "הנשים באות לעבוד בשביל הכסף , כמובן - אך גם בשביל החופש . הן מדברות על החופש לצאת מאוחר בלילה , לצאת עם חבר , ללבוש מכנסי ג'ינס , נעלי עקב ולהתאפר ... הן נהנות מאוד מכך שהן רחוקות מעיניהם הבולשות של ההורים והאחים . " ואולם המחיר שהנערות נדרשות לשלם תמורת חופש זה הוא לעתים גבוה מדי . העצמאות , הלבוש המערבי ואורח החיים החדש מפריעים להן להשתלב מחדש במסגרת החברתית הקודמת - לאחר שאין עוד בכוחן להמשיך ולעבוד בקו הייצור , או לאחר שמפטרים אותן . לעתים הן גם נדחות על ידי בני משפחותיהן . "נערות המפעל , " ובמיוחד אלה המתגוררות הרחק מן המשפחה , במגורים של המפעל או בחדרים שכורים , נחשבות
|
|