|
|
עמוד:16
הארגונים הכלכליים הבינלאומיים - הארגון לפיתוח תעשייתי של האו"ם , הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית . הגישה החדשה זכתה , כמובן , לתשבחות מצד החברות הרב לאומיות ומצד הבנקים בארצות המערב . ארצות העולם השלישי נקראו לפרוש שטיח אדום לרגלי המשקיעים הזרים , ולהפוך ל"במות ייצוא" עבור השוק העולמי . בתמורה הובטח ל"ממשלות המארחות" כי תקבלנה מקורות תעסוקה , ידע טכנולוגי ומטבע זר ( דולארים או מארקים גרמניים שיאפשרו להן לרכוש מוצדי ייבוא חיוניים , כגון נפט ומכונות . ( "ארצות מתפתחות" החלו מכוונות עתה את המשק שלהן בהתאם להנחיות שקיבלו מן החברות הרב לאומיות - וכל זאת בסיוע של הארגון לפיתוח תעשייתי של האו"ם ושל הסוכנות לפיתוח בינלאומי של ממשלת ארצות הברית . הממשלות החלו מבטלות את מכסי המגן על מוצרים תעשייתיים , מכסים מן הסוג שהוטל על ידי ממשלות ארצות הברית ואנגליה בתקופות קודמות , עת היתה התעשייה שלהן עצמן בשלבי הצמיחה הראשונים . למשקיעים הזרים הובטח שיוכלו להוציא לארצות מוצאם את מלוא הרווחים . ממשלות העולם השלישי התחרו ביניהן מי תציע את הטבות המס הגדולות ביותר . לאותן חברות שהעדיפו להמנע מפתיחת מפעלים מעבר לים , הציעו ממשלות אלה הסכמי ייצור בקבלנות עם חברות מקומיות . איזוח סחר חופשי איזורי סחר חופשי ( או , בשמם האחר , איזורי עיבוד לשם ייצוא ) הפכו נקודות מפתח במדיניות הייצור המכוון לייצוא . עבור המשקיע הזר , איזור הסחר החופשי הוא בבחינת גן עדן עלי אדמות : מוצע לו שם מערך ייצור מוכן , כולל כל שירותי התשתית , וכן כוח עבודה מן המוכן , המשוכן בדרך כלל בסמוך למפעל . זהו משטר כלכלי בנוסח קולוניאלי , התפור לפי מידותיהן של החברות הרב לאומיות . ההטבות המוצעות
|
|