|
|
עמוד:13
השמור להן בכלל תרבות המערב . מאחר שרוב ההיסטוריונים של האסתטיקה , של תורת הספרות , המוסיקה והאמנות פסחו על נושא זה , מקווה אני שאפילו עיון קצר ונסיוני בתכלית יהיה בו כדי לשפוך אור על אחדות מן הבעיות שהאסתטיקה המודרנית וההיסטוריוגרפיה שלה נושאות ונותנות בהן , [ ב ] המונח 'אמנות' ביוונית ( ן !^ ) ומקבילו בלטינית ( ars ) לא סימנו את ' האמנויות היפות' במובן המודרני דווקא , אלא שניהם הוחלו על כל מיני פעילויות של בני האדם , שאנו היינו מכנים 'אומנויות ומדעים . ' יתר על כן , עם שהאסתטיקה המודרנית עומדת על דעתה שה'אמנות' אינה בת לימוד , וכך היא נזקקת תכופות למשימה התמוהה של הוראת מה שאי אפשר ללמוד , הקדמונים ראו ב'אמנות' דבר שאפשר ללמוד ולהורות כאחד . דברי הקדמונים על האמנות ועל האמנויות הובנו תכופות כאילו כוונו למשמע המודרני של 'האמנויות היפות . ' שכרה של תפישה מוטעית זאת היה אולי פעמים בצרה , אבל היא החטיאה את כוונתם המקורית של המחברים הקדמונים . כשהסופרים היוונים החלו מעמתים את הטבע ואת האמנות , עמדה לנגר עיניהם פעילות האדם בכללותה . כאשר היפוקראטס מצביע על הניגוד שבין האמנות והחיים , הוא חושב על הרפואה , וכאשר גתה ושילר חוזרים על ההשוואה שלו בהקשר של שירה , יש בזה רק כדי להצביע על דרך השינויים הארוכה שעבר המושג 'אמנות' מראשיתו ועד שנת . ' 1800 אפלטון מרומם את האמנות מעל לשגרת היום יום , כיוון שהיא פועלת מכוח עקרונות וכללים מושכלים ; אריסטו , המונה את האמנות בין המידות הקרויות אינטלקטואליות , מאפיין אותה - בהגדרה שהשפעתה היתד , ניכרת מאות שנים אחריו - כמין פעילות המבוססת על הדעת . גם הסטואי קנים הגדירו את האמנות כמערכת מושגים . ומכאן גם המשמעות שבה
|
|