|
|
עמוד:12
אחד , פשוט ובמובן מה בסיסי יותר , עניין הקשור קשר הדוק לבעיות שהועלו עד כה , אלא שטרם ניתנה לו כמדומה תשומת לב מספקת בזכות עצמו . אף על פי שמקובל לזהות את המושגים 'אמנות / 'האמנויות היפות' או Beaux Arts עם האמנויות החזותיות בלבד , מוסכם שיש להבינם גם במשמע רחב יותר . במשמע הרחב הזה המושג 'אמנות' כולל בראש ובראשונה את חמש האמנויות העיקריות : ציור , פיסול , אדריכלות , מוסיקה ושירה . חמש אמנויות אלה משמשות את גרעין המעט למערכת המודרנית של האמנויות , שלגביו תמימות כמדומה דעותיהם של כל המחברים והוגי הדעות . על הסכימה הזאת מתווספות לפרקים , אך בשכיחות פחותה , בהתאם להשקפת הכותב ולעניינו , כמה אמנויות אחרות : גינון , אמנות החריטה , האמנויות הדקורטיביות , מחול ותיאטרון , אופרה , ולבסוף אלוקוונציה וספרות הפרוזה . הגרסה האומרת שחמש 'האמנויות העיקריות' הן ממלכה לעצמה , שאיפיונים משותפים מפרידים אותה בברור מן האומנויות , המדעים ושאר פעילויות בני האדם , מקובלת על רוב המחברים בתחום האסתטיקה , מקאנט ועד ימינו , כדבר המובן מאליו . נזקקים לה בלא היסוס אפילו מבין מבקרי האמנות והספרות הקוראים תיגר על ה'אסתטיקה . ' הוא הדין בציבור החובבים הרחב , הקושר את המושג ' אמנות' באותו תחום מצטמק והולך של החיים המודרניים שלא כבשו אותו המרע , הדת והמקצועות השימושיים . תכלית המאמר הזה להראות , שמערכת זו של חמש האמנויות העיקריות , המונחת ביסוד האסתטיקה המודרנית והמוכרת לכולנו היטב , מקורה בתקופה מאוחרת יחסית , ודיוקנה המובהק לא התגבש עד למאה הי"ח , אף על פי שיש בה רכיבים רבים מן ההגות של התקופה הקלאסית , של ימי הביניים ושל הרנסנס . אינני מבקש לדון פה בשום תאוריה מטאפיסית של 'היפה , ' ולא בתאוריות מיוחדות העוסקות באמנות זו או אחרת או במספר אמנויות , ולא כל שכן בתולדותיהן , אלא אך ורק בשאלת הקבצתן השיטתית של חמש האמנויות העיקריות לקבוצה אחת . שאלה זו אינה נוגעת במישרין בתמורות שחלו באמנויות השונות ולא בהישגיהן , אלא בראש ובראשונה ביחסים שבינן לבין עצמן ובמקום
|
|