|
|
עמוד:11
נא ] מן המפורסמות הוא , שלמאה הי"ח נודעת חשיבות מרכזית בתולדות האסתטיקה וביקורת האמנות . במאתיים השנים האחרונות היו אמנם זרמים ותאוריות רבים ושונים , שלא בנקל אפשר למצוא להם מכנה משותף , אולם כל התמורות והפלוגתות של העבר הקרוב יותר נשענות על מושגי יסוד מסוימים , שמקורם במאה הקלאסית של האסתטיקה המודרנית . כידוע מושג ה ' אסתטיקה' הוטבע באותה תקופה , ולדעת כמה היסטוריונים אף הנושא גופו , שהוא 'הפילוסופיה של האמנות , ' הומצא בתקופה האחרונה יחסית ואי אפשר לישמו לעידנים מוקדמים יותר של מחשבת המערב אלא בהסתייגות . מן המוסכמות הוא , שמושגי מפתח באסתטיקה המודרנית , כמו טעם , רגש ( סנטימנט , ( כישרון , מקוריות ודמיון יוצר , לא לבשו את משמעותם המודרנית המובהקת אלא במאה הי " ח . וצדקו החוקרים שהעירו , כי המאה הי"ח היתה המאה הראשונה שהניבה ספרות שבה הועברו הקבלות בין האמנויות השונות , והאמנויות נדונו בה על פי עקרונות משותפים , בעוד שקודם לכן ייצגו החיבורים בתחומי הפואטיקה והרטוריקה , הציור , האדריכלות והמוסיקה ענפי כתיבה נפרדים לחלוטין , ועסקו בעיקר בהיבטים טכניים ולא ברעיונות כלליים . זאת ועור , לפחות כמה מבין החוקרים ציינו שגם המונח 'אמנות' בהוראתו החדשה , וכן המונח 'האמנויות היפות' ( Beaux Arts ) הנגזר ממנו , מקורם כנראה במאה הי"ח . במאמר זה אניח את העובדות האלה כמובנות מאליהן ואתרכז בעניין
|
|