|
|
עמוד:8
הבעיה שמעלה רשימה שכזאת של התנהגויות היא שאין בה התייחסות למה שג'ון דיואי ( John Dewey ) מכנה ' תנאים ותוצאות . ' אין בה זיהוי של התנאים המוקדמים להיווצרותם של דפוסי מגעים רצויים או בלתי-רצויים בחדרי המורים . גם אין בה התייחסות להשפעות ארוכות טווח על ציבור המורים השוהים בהם . כדי לענות על שאלות מפורטות וחשובות הרבה יותר מאלה שהעליתי בפתיחת ההקדמה , עלינו להתמקד בנתונים רבי-הפנים שמציגות בן-פרץ ושינמן לאורך הספר , נתונים הלקוחים ברובם מסיפורי המורים עצמם על חוויותיהם בחדר המורים . דרך עיני החוקרות ועיני התצפיתנים המיומנים נעקוב אחר התנהגותם של המורים כשדלת חדר המורים נסגרת מאחוריהם . זאת ועוד , כדי להבין את המשמעויות של אותן תצפיות והאזנות נידרש להשוות אותן לידוע לנו על התרחשויות במפגשים בלתי-רשמיים ופרטיים למחצה , כמו למשל מאחורי הקלעים בתאטרון , בחדרי המלתחה של ספורטאים או במטבחים המהבילים של מסעדות פאר . לבן-פרץ ושינמן יש הרבה מה לומר על אחדות מההשוואות האלה . למותר לציין שהן אינן דנות בפרוטרוט בכולן , אך בהחלט מתוות לקוראים כיווני חשיבה . האם יש אפשרות שכל המורים , הן החדשים הן הוותיקים , ייטיבו לנצל את חדר המורים בבית הספר שלהם ? בן-פרץ ושינמן דנות גם בשאלה זו . הן מציעות לחשוף את הסטודנטים להוראה לדינמיקה שעשויה להתרחש , ולעתים מתרחשת , בסביבות מסוגרות שכאלה . גם מורים מנוסים יכולים להפיק תועלת מהחשיבה על נושאים אלו , וזו עוד סיבה לראייתי את הספר הזה כספר מאתגר . ולבסוף , מה קוראים בני ארצות זרות יכולים ללמוד מהעובדה שבן-פרץ ושינמן עסקו במחקרן במורים ישראלים בלבד ? האם נתונים שייאספו במקומות אחרים בעולם יהיו אותם הנתונים בדיוק ? התשובה הכמעט-ודאית היא שלילית . הדעת נותנת שבהיבטים כאלה או אחרים יהיו הבדלים תרבותיים בלתי-צפויים . ובכל זאת התיאורים המפורטים בספר זה נראים כה מוכרים לי כאמריקני , שקשה לי להניח שמחקר דומה בבתי ספר בעירי יצריך שינויים גדולים במתכונתו . יתר על כן אני סבור שזה המצב גם בערים אחרות בארצי ובארצות אחרות . ובכן , הנה הספר המבטיח להשכיל את כולנו . המשיכו לקרוא . פיליפ ו' ג'קסון אוניברסיטת שיקגו
|
|