|
|
עמוד:12
פיתוח ידע מקצועי אפשר להבדיל בין ידע מקצועי בתוך הכיתה לידע מקצועי מחוצה לה על ידי תפיסתו כתמונת נוף : " מאחר שאנו רואים את נוף הידע המקצועי כמורכב מיחסים בין אנשים , מקומות ודברים , אנו תופסים אותו הן כנוף אינטלקטואלי והן כנוף מוסרי" . ( Clandinin & Connelly , 1995 : 4 ) קלנדינין וקונלי מסבירים שבמקומות " קהילתיים" כחדרי מורים מתקיימים מגעים בין המורים לבין עצמם , ביניהם לבין נושאי תפקידים מנהליים ( כגון מנהלים או אנשי משרד החינוך ) וכן ביניהם לבין הורים המבקרים בבית הספר ואורחים מבוגרים אחרים . את הידע המקצועי שמחוץ לכיתה אפשר לראות כתמהיל של עיון ומעשה . מורים מביאים אל חדר המורים את סיפורי המעשה החינוכי שלהם , " סיפורים סודיים" שאפשר לספר למורים אחרים ( שם . ( באמצעות חזרה על סיפוריהם המורים מסוגלים להשקיף על עבודתם מן הצד , והתוצאה היא שהידע המקצועי שלהם עולה כפורח . ובלשונם של קלנדינין וקונלי : " מורים זקוקים לאנשים נוספים שישתתפו בשיח שאפשר לספר בו את הסיפור , לחשוב עליו , לשמוע אותו באופן שונה , לשנן אותו ולהחיות אותו בצורה אחרת" ( שם : . ( 13 חדר המורים הוא אפוא מקום שאפשר לקיים בו שיח כזה , אך הוא גם מקום המשמש צינור להעברת ידע ארגוני חיצוני : הנחיות של מדיניות , הודעות , תזכירים . קלנדינין וקונלי רואים חלק זה של נוף הידע המקצועי כידע מופשט ( במובן של נוף אינטלקטואלי ) בשני מובנים : ( א ) הוא נמצא מחוץ להקשר קונקרטי של חדר מורים מסוים ואינו מבוסס על אנשים או אירועים , כלומר העולם הממשי אינו מתערב בו ; ( ב ) מסקנות מחקריות והנחיות של מדיניות מגיעות אל מורים כ"רטוריקה של מסקנות , " כממצאי מחקר מוצפנים . קלנדינין וקונלי טוענים שלידע זה יש איכות של " סיפור מקודש : " " הכול מגיע באצטלה מוסרית , והמורים מצופים לעשות עם זה משהו . אוריינטציה מוסרית ותחושת שכנוע פנימית מאפיינות סיפור מקודש , שבו מילה תיאורית המציינת בדרך כלל ידע מתורגמת ללשון ציווי במשמעות של ' יש לבצע' בחיי המעשה" ( שם : . ( 11 לדעתם , הגבול בין הכיתה לבין המרחב החיצוני הוא חדיר למחצה . המורים לוקחים אתם את הידע הנרטיבי שלהם ( הסיפורים הסודיים שלהם ) אל מחוץ לכיתה , ואילו הרטוריקה של המסקנות חודרת לתוך הכיתה ויוצרת אצלם התחבטויות בין פעולות האמורות לנבוע מ"נוף אינטלקטואלי" לבין אלו הנובעות מ"נוף מוסרי . "
|
|