|
|
עמוד:12
קאנט לגבי השיפוט האסתטי . לעתים אף דומה כי המחברים הולכים בדרך זו מתוך להיטות יתר לגלות חוש משובח לקשיים הטקסטואליים . אני סבור כי התמקדות יתר בזה חוסמת אפשרויות רבות ככל שמדובר בגילוי המגמות השיטתיות העשויות להיות חבויות מאחורי הניסוחים של קאנט . במילים אחרות , יש בכיוון חקירה כזה משום החטאת המטרה . שכן במקום להבהיר את מקומה השיטתי של תורת היפה במרחב ההגותי הכולל של קאנט הוא עוסק בפרטים . ועל כל פנים , אף באחד מן החיבורים שהסתייגותי מופנית כלפיהם אין המחבר נוקט עמדה בעניין היחס בין תורת היפה לבעיית הסכמטיזם . כפי שכבר נרמז , ויובהר עוד בסמוך , זוהי הבעיה המרכזית בשיטתו של קאנט . מעניין לציין כי דווקא מתרגמי ביקורת כוח השיפוט לעברית מגלים בהקדמתם רגישות מבורכת לכוונות היסודיות של השיטה . בהקדמתם לתרגום טוענים ברגמן ורוטנשטרייך כי ביקורת כוח השיפוט היא בבחינת חיפוש נוסף של קאנט אחר גורמים העשויים לקרב לפתרון בעיית הסכמטיזם ( עמ' י . ( זאת תוך הטעמת השינוי שחל בתפיסתו לגבי ההערכה האסתטית מביקורת התבונה הטהורה לביקורת כוח השיפוט : תחילה סבר קאנט כי "הטעם הוא גילוי אישי , סובייקטיבי , של כל אחד מאתנו , וכי אי אפשר שמשפט המבוסס על טעם יהא בעל תוקף כללי , ועל כן אי אפשר שיהא עומד לדיון ביקורתי החושף את ההנחות אפריורי של משפט זה" ( עמ' יג . ( אבל אחר כך , כפי שמעידים המתרגמים , הבשילה הגותו לכלל הסברה כי ניתן "להרחיב את שדה העיון ולעשות את היפה עניין לניתוח טרנסצנדנטלי" ( עמ' יד . ( כוונתי בחיבור זה היא אפוא לחשוף גופי הלכות שיטתיים אשר יש בהם כדי למקם את תורת היפה של קאנט כחלק בלתי נפרד מהחיפוש אחר פתרון לבעיית הסכמטיזם . כפי שנאמר , אנסה להראות זאת בדרך דיון השמה את הדגש על המגמה לחשיפת הכוונות השיטתיות היסודיות של קאנט , ופחות מזה בדרך השמה את הדגש על המגמה להתגבר על הסרבול — לכאורה או שלא לכאורה — שבהצגת דבריו . דרך דיון זו היא רקונסטרוקטיבית יותר באופיה , ואולי נראית לעתים תלושה מעט מן ההקשר הטקסטואלי . אבל בסופו של דבר — כך אני מקווה — יעלה בידי להראות כי דרך זו היא פורייה יותר מן הדרך שרוב הפרשנים 4 ראה למשל לורנד תשמ"ז .
|
|