|
|
עמוד:25
מסורתיים ; ואולם ערב מלחמת העולם הראשונה היה ברור לעין כל כי ידם של בתי הספר הממשלתיים המודרניים היא על העליונה ( שם . ( 182-181 : במקביל לרשת הממשלתית התורכית פעלה גם רשת פרטית ערבית מוסלמית , שמנתה ב 379 1914 בתי ספר עם סך כולל של 8 , 705 תלמידים ( ורק 131 תלמידות . ( מרבית בתי הספר הללו היו כותאבים מסורתיים , ואולם תחת השפעתה של תנועת התחייה הערבית החלו קמים גם כותאבים מודרניים , כדוגמת "החדר המתוקן" של יהודי מזרח אירופה , שכללו נושאים חילוניים בנוסף על לימודי הדת המסורתיים . התלמידים בבתי ספר אלה השתייכו רובם ככולם למעמד הגבוה הערבי , בגלל שכר הלימוד שנדרש בהם . שפת הלימוד היתה ערבית , והמורים הדגישו נושאים ערביים לאומיים ( שם ; 56-60 , 20 : מרעי , . ( 12-11 : 1978 בצד שני אלה פעלה גם רשת בתי הספר של המסדרים הנוצריים האירופיים . בתי ספר של מסדרים נוצריים היו קיימים בארץ ישראל , סוריה ולבנון מזה מאות שנים , ואולם במחצית השנייה של המאה התשע עשרה הפכו לתנועה נרחבת . הם היוו חלק מתנופת ההתפשטות של מעצמות אירופה , כמו גם מן התחרות הפנימית בינן לבין עצמן על איזורי השפעה . הם משכו בעיקר את האוכלוסיה הערבית נוצרית , אך היוו אלטרנטיבה לבתי הספר התורכיים גם עבור מוסלמים . בתי הספר הנוצריים , שלא כמו אלה התורכיים , לימדו בערבית ולא הדגישו את האידיאולוגיה המדינית התורכית ; עקב כך מילאו תפקיד חשוב בהתהוות הלאומיות הערבית המודרנית ( אנטוניוס , 1946 לפרק ; 3 טיבאווי , ; 23-21 : 1956 מרעי , . ( 11-10 : 1978 בעקבות מלחמת העולם הראשונה עברו הערבים בארץ ישראל לשליטת האימפריה הבריטית . הבריטים הקימו רשת חינוך מדינתית רחבה למדי , על יסוד הרשת העות'מאנית ותוך שילוב של רבים מבתי הספר המוסלמיים הפרטיים . רשת החינוך של שלטון המנדט הבריטי היתה , בפועל , רשת חינוך ערבית , שכן מוסדות החינוך היהודיים ( כמו גם אלה הנוצריים , ( קיבלו מעמד מוכר של בתי ספר פרטיים , ושמרו על מסגרת נפרדת ( אלבוים דרור , ; 40 : 1985 בנטואיץ , . ( 46-42 : 1960 הצעות לחינוך משותף הועלו , בין השאר , על ידי ועדת פיל הבריטית , אולם נתקלו בהתנגדות משני הצדדים ( ר' ריגר , ; 226 : 1940 להערכה ערבית בדבר האפשרויות —המועטות — להקים מערכת חינוך יהודית ערבית משותפת , ר' טיבאווי , . ( 125-124 : 1956 הבריטים פתחו בתנופה גדולה , אולם עד מהרה צימצמו את השקעותיהם בחינוך , ובמהלך רוב שנות המנדט שמרו על רמת השקעות נמוכה למדי ( שם ; 159-155 : קליינברגר , . ( 30 : 1969 למעשה היו השקעותיה של ממשלת המנדט בפיתוח רשת החינוך הערבית נמוכות , יחסית , מאלה של ממשלות
|
|