|
|
עמוד:10
אולם , טיב אמונתו של הרי"ד שונה לחלוטין . המאפיין המרכזי של משנתו הוא הדיאלקטיקה . לעיל דיברנו על האמונה ההרמונית , המתאפיינת בשלמות ובשלוות נפש . דיאלקטיקה , בניגוד להרמוניה , היא התנועה החריפה בין קטבים מנוגדים , המולידה חוסר מנוחה ומציאות נפשית מורכבת . בחוויית האמונה הדיאלקטית , האדם המאמין אינו זוכה למרגוע ולשלוות נפש . להפך , חוויית האמונה מטלטלת אותו בתנועה אין-סופית בין קצוות . למעשה , מדובר כאן בשני מאפיינים . אמונה כזו מתאפיינת , קודם כול , בתנועה הדיאלקטית כשלעצמה ; נוספים לכך הסערה הפנימית והמתח הנפשי , שתנועה מתמדת זו מביאה בכנפיה . עקרונית , יכולה הדיאלקטיקה להביא לאחת משתי תוצאות . יש שיהפכו אותה לחוויה קיומית עשירה ומשמחת , על שום שאין היא כובלת את האדם לממד אחד בלבד , אלא מפגישה אותו עם גוונים רבים של המציאות . משוררים רבים מצאו יופי ועושר בכך שהעולם אינו חד-צדדי , ושהוא מאפשר מגע וקשר עם תופעות שונות . אולם , בדרך כלל מביאה החוויה הדיאלקטית לתוצאה הפוכה - ייסורים , צער עמוק , תלישות , ניכור וזרות . אי-היכולת לעגון בחוף מבטחים , והצורך להתקרב ולהתרחק בתנועה אין-סופית , הם מקור למתח פנימי ולניכור . במשנת הרי"ד צועדות השתיים - הדיאלקטיקה והחוויה המייסרת הקשה - יחד . האמונה , כפי שהוא מצייר אותה , היא עניין מייסר ומסובך , שרק לעתים ממלא את הנפש בשמחה ובמרגוע . בדרך כלל , האדם המאמין נקרע בין עצמיותו האישית לבין קבלת עול מלכות שמים . האמונה מכריחה אותו לצאת מעולמו הפרטי , ולהעמיד שאלות הנוגעות לעולם ולמה שמעבר לו , תוך מודעות מתמדת לעובדה כי תשובות לשאלות אלו אינן בנמצא . האדם מחפש אלוהים תוך ידיעה שאין הוא יכול להגיע אליו , וככל שהוא מתקרב הוא חש שהוא מאבד את עצמיותו , ומבקש לנוס מפני האלוהים - אליו . אין נפשו מוצאת מנוחה במקום אחד . ספר תהילים מהווה עדות לכך , שכן אין מזמור בו דומה לרעהו , והתחושות מתחלפות תדיר בין זעקה לשבח , ובין קרבת אלוהים לבריחה ממנו . למעלה מכך , עצם קיומה של תנועה מתמדת מעצים את בדידותו של האדם : האדם אינו יכול ליצור קשר עמוק עם רעהו , שכן הקצב הפנימי של חייהם אינו מתואם . השינויים התדירים העוברים על האדם
|
|