|
|
עמוד:2
ומחאת הסטודנטים שלה , מילאו בהתבגרותם של כמה דורות של ישראלים . במובנים חשובים , הרוח שהגיעה לישראל בעקבות מרידות הסטודנטים של שנות השישים היתה לרבים מעין תחליף אד הוק של אתוס , אחרי שפחת כוחו של האתוס הציוני בתור תבנית של משמעות ושל אוריינטציה מוסרית והצטמצם כוח הגיוס הנפשי שלו , התחליף הזה לאתוס הציוני סוציאליסטי של ישראל שינה את אופיו בהדרגה , וכפי שאנסה לטעון כאן בהמשך , הלך והתכנס לעבר תכנים אמריקניים . בהתחלה נתפסה 'רוח שנות השישים' כרוח אידאליסטית שמאלית ( אומנם במעורפל ) ששטפה את העולם המתועש כולו , אבל עם הזמן החלו 'שנות השישים' לסמל משהו אמריקני מאוד ' . בהתחלה נתפס מרד הסטודנטים גם כזן של השמאל האירופי , אבל בהמשך התמלאו הסמלים שלו בתוכן שהלך ונעשה אמריקני במובהק . לכן , ככל שהחברה הישראלית הושפעה יותר מאמריקה , משמעותו של תחליף האתוס הזה התחלפה בהדרגה מחתרנות , או לפחות מיומרה לחתרנות , לסוג חדש של קונפורמיות : מאחר שהתכנים המזוהים עם סמלי 'שנות השישים' הפכו בהדרגה למנשא להשקפת עולם אמריקנית , ומאחר שהשקפת העולם האמריקנית קנתה לה אחיזה גוברת והולכת בחברה הישראלית בכלל , הנהייה של צעירים אחרי רוח שנות השישים התקרבה אל לב הקונסנזוס . בסוף שנות השישים עצמן , ובתחילת שנות השבעים , כשישראל היתה עדיין באופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים ואחר כך בעיצומה של מלחמת ההתשה , היה קשה להבחין בין מחאות הסטודנטים השונות בארצות השונות . השיער הארוך , המוזיקה , העשן והפסיכודליה התחברו באופן עמום למחאת סטודנטים כללית . הגוון הפציפיסטי שלה נראה כמכנה המשותף הרחב בין השמאל החדש בגרמניה ובצרפת , ההתקוממות בפראג , ארוכי השיער שמחו נגד מלחמת וייטנאם באמריקה , וישראלים שנטו לביקורת רדיקלית נגד הציונות , דוגמת הביקורת של חוגי 'מצפן' על רקע מלחמת ההתשה בראשית שנות השבעים . היו קווים משותפים גם בין חוגי 'מצפן' לבין חלק מ'מחנה השלום' הציוני שהחל להתגבש . אותם סמלים ואופנות , אותו שיער ארוך ואותם שירי מחאה של ג'ון באאז , פיט סיגר ובוב דילן נראו משותפים לחבורת 'לול , ' ל'לא שם זין' של דן בן אמוץ , ללהקות הרוק במועדונים של רמלה ולחוגי שמאל רדיקלי בקרב בני הדור הצעיר . כך או כך , כל אלה היו מזוהים , ובצדק , עם ביקורת נגד הזרם המרכזי של החברה הישראלית ציונית . הקשר בין 'אהבה חופשית , ' מכנסיים מתרחבים , מוזיקת רוק וסמים קלים מצד אחד לבין חוסר נחת מסמליה המגייסים של הציונות הסוציאליסטית , חוסר נחת מ'אתא , ' מצנע , מוולונטריזם בנוסח הישן ומפטריוטיזם מצד שני - הקשר הזה היה מובהק דיו לגרום לממשלה , בהתכווצות אינסטינקטיבית אומללה , לאסור על בואה של להקת 'החיפושיות' להופעה בישראל . היה ברור גם ל'ממסד' שכל זה הוא איכשהו התקפה עליו . 'חברת העובדים' והמוזיקה של שלום חנוך ואריק איינשטיין נתפסו באופן עמום כבלתי מתיישבים . הסממנים החיצוניים של 'שנות השישים' ייצגו , אם כן , הרבה יותר מאופנה , או שינוי . 1 הביטוי 'שנות השישים' במרכאות ישמש כאן להצבעה על רוח מרידות הסטודנטים , כתופעה תרבותית , בניגוד לשנות השישים ללא מדכאות , ביטוי שיצביע על תקופת הזמן .
|
|