הוגים דתיים על המדינה החילונית

עמוד:1

הוגים דתיים על המדינה החילונית שלום רצבי מטרת הדברים שלהלן היא להציג מספר מודלים מחשבתיים בהגות הציונית הדתית , העוסקים בשאלת משמעותה הדתית של מדינת ישראל בכלל , ובשאלת הזיקה שבינה לבין הרעיון המשיחי בפרט . חשיבותם של מודלים אלו חורגת מתחומיה של ההגות , שכן הם מציבים דרכי התבוננות ופרשנות שונות הן של ההיסטוריה הן של המציאות העכשווית . כך , לדוגמה , כפי שאראה להלן , הבנת הציונות ומשמעותה של מדינת ישראל ברוח תפיסתו המשיחית מיסטית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( הראי"ה קוק < פירושה מניה וביה מיקום סיבותיה ומגמותיה של ההיסטוריה מעבר להיסטוריה גופא . ההיסטוריה נתפסת על פי גישה זו כביטוי חיצוני לתהליכים פנימיים וסטיכיים שזירת התרחשותם היא מבנה העומק של המציאות , קרי : האלוהות גופא . כפועל יוצא מכך נזקק המעשה הפרשני לקני מידה שמעבר להישג ידה של התבונה . אין ספק שלגישה זו יש אימפליקציות חינוכיות ופוליטיות קונקרטיות ביותר , באשר היא מפקידה את ההבנה ההיסטורית האמיתית אצל אותם אישים שבידיהם מצויים בצורה זו אחרת המפתחות להבנת מגמותיה הטרנסצנדנטיות של ההיסטוריה . לעומת זאת , גישתו הרציונלית של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עזיאל או גישתו הקיומית של הרב יוסף דוב הלוי םולובייצ'יק אמנם מעניקות למדינה ולהיסטוריה משמעות דתית , אך בה בעת שני הוגים אלו אינם מקבלים את דחיית התבונה ונוטים להעריך ולשפוט הן את העבר הן את המציאות בעזרת קריטריונים תבוניים והלכתיים . ואכן , כפי שאראה להלן , אף שגישתו של הרב עזיאל , בדומה לזו של הרב קוק , משיחית ביסודה , אין היא מאפשרת חריגה מעבר לגבולותיה של התבונה . נהפוך הוא . הרב עזיאל שואף לפרש את המציאות רק במסגרת גבולותיהם של הזמן ושל המקום ועל בסים קנה מידה הלכתיים ומוסריים . לפיכך , אף המדינה ומעשיה יעמדו במבחן המציאות . כך , לעולם לא תקבל המדינה את ערכה ומעמדה כתוצאה ממניפולציה של קטגוריות מטפיזיות או מיסטיות טרנסצנדנטיות , החורגות ממבחן המציאות . א מן המפורסמות הוא שראשיתו של הרעיון הציוני היתה בימי המבשרים , הרב צבי הירש קלישר והרב יהודה אלקלעי , בשנות הארבעים של המאה ה . 19 הן הרב קלישר הן הרב הגות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא