|
|
עמוד:3
ובאתוס החברתי החילוני והמודרני : כל יחיד זכאי ואף נאלץ לבחור באורח פעיל את זהותו שלו בזיקה אל הכלל שנולד ונתחנך בו . הכלל שבו נולד הוא אמנם 'נתון . ' אבל היחיד נתפס ותופס את עצמו כאוטונומי כלפיו . הוא זכאי לבחור בכלל שנולד בו ולהתמידו , אך הוא זכאי גם לסרב לו , לצאת ממנו או לנסות לשנותו . בכך נתפס היחיד האוטונומי כגורם שווה משקל לקיבוצו בקביעת זהותו שלו וזהות קיבוצו . הבעיה היא אפוא לא רק זהות הכלל אלא גם זהות הפרטים בתוך הכלל , וממילא גם זהותם של הפרטים שבתוך הכלל זה בעיני זה . המציאות האירונית שהתחילה להיווצר מראשית האמנסיפציה התבטאה בכך שגם כאשר היתה הסכמה בין היהודים על שאלת ההשתייכות לקיבוץ היהודי - מי משתייך ומי לא , כבר לא היתה הסכמה ביניהם על אמות המידה ועל ההגדרות . כל תנועה יהודית , גם כל יחיד שהשתייך אליה , הגדירו את שאר התנועות כיהודיות ואת יחידיהן כיהודים על פי אמות המידה של המגדירים ולא על פי אמות המידה של המוגדרים . הגויים אולי עוד המשיכו להיזקק להגדרה אחת . מבחינתם המשיכו היהודים להיות מה שהיו תמיד , וההבדלים שנוצרו ביניהם לא שינו לדידם דבר . אולם היהודים יצרו לעצמם הגדרות רבות , שונות זו מזו או גם סותרות זו את זו , וכל אחד מהם חשב שנכון להחיל את הגדרתו שלו על הכלל ועל יחידו . אין ספק שזוהי נוסחת ' אחדות' משונה , 'אחדות' של פילוגים , שהמדינה והסכסוך הם צורת התקשורת העיקרית המקיימת אותה : כלומר , כל עוד היהודים המשיכו לריב זה עם זה על זהותם הם המשיכו להיות מאוחדים כיהודים . לא קשה לזהות את קווי המתאר של המציאות המתוארת לעיל בזמננו . אבל כדי להבין אותה ואת השלכותיה מן הראוי להתבונן בהתפתחות ההדרגתית והרצופה שחלה בה מתקופת האמנסיפציה ואילך , שלב אחרי שלב . בין השלבים היתה אמנם רציפות בולטת שיש בה הצבר ולא רק תמורות . מעידה על כך העובדה שהתנועות שנוצרו בעם היהודי על רקע האמנסיפציה קיימות למעשה עד היום . קודם כל 'תנועת ההשכלה' כתהליך של היפתחות לתרבות האירופית החילונית המודרנית ושל עיצוב הכלים המושגיים והמתודולוגיים לחקר ה'יהדות' לא כ'תורות' ולא כ'דת' אלא כתרבות היסטורית , ולהנחלתה כתרבות . ההשכלה כתהליך תרבותי התמסדה בבתי ספר והיא מתקיימת בייחוד באוניברסיטאות : 'מדעי היהדות' > או 'חכמת ישראל ( ' במיסודם האקדמי הם המשך ישיר , אקטואלי ופעיל של תנועת ההשכלה . ממנה , או בעזרתה , התפתחו כידוע התנועות הדתיות המודרניות : 'הרפורמה , ' 'השמרנות' ו'האורתודוקסיה המודרנית , ' וכנגדה התפתחה 'האורתודוקסיה החרדית . ' אין צריך לומר כי כל התנועות הללו קיימות עד היום . אבל גם הלאומיות היהודית , לגוניה השונים , התפתחה על רקע תנועת ההשכלה , ובמידה רבה מתוכה , אם כי בשלב מאוחר יותר . עם זאת היו התנועות הללו , מכוח אפיונן כתנועות מודרניות , דינמיות , כלומר - תנועות שההשתנות באפיק מסוים היא מרכיב מרכזי בזהותן . הן שאפו להשתנות ולהתחדש בהתמדה מתוך נאמנות לעצמיותן . זהו כמובן סוד עמידתן במבחן הזמן . אם נבדוק כל אחת מהן לעצמה ואת כולן בזיקותיהן זו לזו , נגלה שאף אחת מהן ( לרבות
|
|