|
|
עמוד:12
לשכונה לא היה מערך כללי מתוכנן , והיא לא נתחמה בגדר במשכנות שאננים . בדרך כלל הבתים היו בני קומה אחת או שתיים , עם מדרגות חיצוניות לקומה השניה , בעוד השטח מתחתן נוצל למחסנים . ליד רוב המבנים היו חצרות ובורות מים במרכזן . חלונות הבתים היו מוארכים , עם סבכות ברזל . הבנאים והפועלים הערבים השפיעו על סגנון הבנייה , שהועתק מהעיר העתיקה . מאז ייסודה של נחלת שבעה לפני 120 שנה עברו עליה תמורות רבות . גורלה של השכונה לא שפר עליה על אף זכות הראשונים . לאורך תולדותיה נטשוה רבים מתושביה הוותיקים , והיא הוזנחה בהדרגה . בתכניות העירוניות השונות היא אף יועדה להריסה . רק בשנים האחרונות , עם התחזקות המודעות לשימור נכסי העבר , הוחל בשיקום השכונה ובהצלתה ובשימור מאפייני הבנייה והשרידים מימים עברו . חרף ממדיה הצנועים של השכונה והבנייה הלא מפוארת , היא מילאה תפקיד חשוב בדברי ימי ירושלים , כעדותו של בן-ציון גת : " הצלחת השיכון בנחלת שבעה הראתה את הדרך לבני ירושלים שיעשו לביתם בעצמם ולא יצפו לחסדי אחרים . יחד עם זה הקנה שיכון זה לבני ירושלים נסיון חשוב ומועיל בבניין בתים ובארגון שכונות על יסודות של עזרה הדדית , ומן הבחינה האחרונה אפשר לחשוב את נחלת שבעה לאבן פינה בהרחבתה של ירושלים העברית . " תמונה בעמי : 14 ראשית ההתיישבות מחוץ לחומות במפה . 1866-מ נראינו : משכנות שאננים , מגרש הרוסים , בית החולים האנגליקאני ובית היתומים הסורי . נחלת שבעה נוסדה כארבע שנים מאוחר יותר בין בית הקברות המוסלמי לרחוב יפו , מדרום-מערב למגרש הרוסים
|
|