מבוא

עמוד:13

החקלאיים נשארו ללא כל שינוי , מספר צמחי התרבות הצטמצם , ומרכז הכובד עבר ממטעים וגידולי שדה לגידול בהמות הבית . עדרי הצאן והגמלים התרבו והשתלטו לא רק על שטחי מרעה , אלא פלשו גם לשדות המעובדים . נסיגת התרבות החקלאית שראשיתה בימה"ב , נמשכה במלוא עוצמתה בתקופה העות 'מאנית והגיעה לשיאה באחריתה , בעת שא"י היתה לאחר המחוזות המוזנחים והפחות חשובים באימפריה העות 'מאנית . נוף הארץ באמצע המאה הי"ט מתואר ע"י הנוסע הגרמני א . ו . שולץ : ( 1851 ) ... " ארץ הקודש הפכה כמעט למדבר , בהשוואה לפוריותה מימים עברו : ההרים , שהיו מיוערים בעבר נכרתו . המדרונות שעובדו בקפידה באמצעות המדרגות חרבו . אדמות השלחין והמטעים במישורים שהיו פוריים ועשירים בימי קדם - הפכו לשטחי בור . שדות המזרע הטרשיים אינם מעובדים כהלכה , הקמה דלה ומלאה עשבים , השיבולים קטנות ומגוונות . שטחי המרעה יבשו , היערות הושמדו , ואפילו העצים הבודדים נכרתו ברובם , ובמסענו נאלצנו לא פעם לחפש במשך שעות מקום מוצל . מעיינות רבים יבשו , מפעלי המים והבריכות העתיקות התמוטטו - ורק חורבותיהם שרדו . א"י הפכה לשממה , שבה החורבן והקדרות שולטים בכל . תורכמנים , כורדים ובדואים ערבים על עדריהם ואוהליהם השחורים , נראים נודדים ממקום למקום , מנצלים את שדות המרעה וחומסים את תושבי הקבע . האברים נאנקים תחת עול השלטון התורכי כשהם חשופים למעשי עוולה ועושק . הם חסרי כל רצון או יוזמה לעבוד וליצור מעבר למה שהכרחי לקיומם . מצב הבטחון מעורער : איש אינו יוצא מפתח ביתו ללא נשק ; הרועה הנע עם עדרו הפלח ההולך אחר המחרשה - כולם מזויינים ברוביהם הארוכים או באקדחים וסכינים . מאז תקופת התנ"ך לא השתנה אקלים הארץ , והקרקע מסוגלת לפרנס את יושביה בכבוד . המקומות הבודדים המעובדים כהלכה - מניבים יבולים עשירים . תחת שלטון נאור ניתן היה להגיע להישגים מרשימים , אך כיום א" י אינה אלא ערימת פסולת ענקית וגבב של חורבות . " עד למחצית המאה הי"ט כמעט שלא חלו שינויים בחקלאות ובחיי הכפר המסורתיים בא"י מזה דורות . פעמי הזמן החדש החלו נותנים אותותיהם משנות החמישים , עם גל ההתיישבות של העדות הנוצריות , כגון הטמפלרים הגרמנים , המתיישבים האמריקאים , ולצידם - העליה וההתיישבות היהודית . השלטון התורכי החל אף הוא ליזום מפעלי התיישבות של מיעוטים מוסלמים : צירקסים , בוסנים , מתרבים ועוד . תמורות אלו השפיעו על הכפר הערבי המסורתי , שאימץ בהדרגה שיטות חקלאיות מתקדמות , כמו דישון השדות , שימוש בכלים חדשים במחרשות ברזל ועגלות , וטיפוח גידולים חדשים כמו תפוחי-ארמה וירקות . תהליך זה , שהיה איטי בתחילתו , הביא בעקבותיו אט אט לשינוי במבנה המשק החקלאי - תוך מעבר מחקלאות קיום לחקלאות המבוססת על שיווק ורווח . העדויות בכתב שהותירו תושבי הכפר הערבים בתקופה זו מצומצמות ביותר . לעומת זאת קיימת ספרות שהותירו נוסעים וחוקרים מערביים , שתיארו את חושבי הארץ ומנהגיהם . הנוסעים ביקשו בד"כ להשוות את צורת החיים של תושבי הכפרים בני זמנם לימים עברו . היה ברור לכל שפעמי הזמן החדש עלולים למחות תוך זמן קצר את המנהגים המיוחדים

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר