|
|
עמוד:13
פתח דבר ספר מעין זה אמור לפתוח בהגדרה של נושא הדיון העומד במרכזו - והוא , במקרה שלפנינו , המדרש . דא עקא , הפעם אין זה בגדר האפשר , משום שהגדרת המדרש היא היא העניין העומד על הפרק . במאמר בשם 'הגדרת המדרש , ' שפורסם לאחרונה , פירט גרי פורטון את הגישות השונות לנושא זה , החל ברייט , הרואה במדרש סוגה ספרותית , וכלה בלה דאו , ( Le Deaut ) המגדירו כ'עמדה . ' מאמרו של פורטון אינו מציע תשובה מספקת יותר לשאלת הגדרתו של המדרש בהשוואה למכלול הגישות הסותרות שנסקרו בו . כפי שציין קוגל , 'הואיל וכבר התברר שמחקרים אלה לא הגדירו את המדרש בפרוטרוט , אין טעם לנסות שוב שלא להגדירו . ' את מושא החקירה ניתן , עם זאת , לתחום גם מבלי להגדירו : המדרש הוא סוג של פרשנות מקראית המצויה באותם פירושים יהודיים למקרא המכונים בפי היהודים 'מדרש . ' אלה הם פירושים קלאסיים למקרא שחיברו חז"ל בשלהי העת העתיקה , בערך עד סוף המאה השביעית לסה"נ . הפרשנויות בחיבורים אלה רבות ומגוונות בטבען , אך כולן שונות פחות או יותר מהפירוש הנהוג במסורות האירופיות , במובן זה שאין הן כרוכות בצירוף המיוחד של המסמן עם קבוצה מסוימת של מסומנים . אולי דווקא מאפיין זה הוא שעורר לאחרונה כמה חוקרי ספרות למצוא עניין רב במדרש . אך מעבר למכנה משותף זה , החיבורים הידועים כמדרשים נבדלים זה מזה מבחינות רבות . לאחר שנתווה בדקדקנות את קווי הדמיון והשוני 1 פורטון , להגדיר מדרש , עמ' . 60-59 2 קוגל , מבואות למדרש , עמ' . 91 3 המדרש שהתפתח לאחר מכן הוא דבר מה שונה לחלוטין , בהיותו דרשות פשוטו כמשמעו , ולא פירוש למקרא על דרך הדרש .
|
|