|
|
עמוד:ח
המורה' ( תשס"א . ( אף על פי שלא זכה לפרסום נרחב בציבור , הכירו בו משוררים ומבקרים בשנותיו האחרונות , וראו בו משורר אמתי , בעל עוצמה , בעל ייחוד ובעל קול פיוטי עצמאי . נתן זך אמר על שירתו של אליעזר כגן ש'אין שירה , גם לא העברית , גם לא זו המכונה מודרנית , שתוכל להרשות לעצמה לוותר על קול כזה , שירים כאלה . ' על ה'שאהנאמה' אמר אליעזר כגן בריאיון עם יעקב בסר ( דבר , : ( 8 . 3 . 96 הוקסמתי מהשירה הגדולה הזאת עוד בהיותי תלמיד בבית ספר תיכון . זו שירה אפית שאיננה נופלת בטיבה מה'איליאדה' וה'אודיסיאה . ' בכמה מובנים היא פחות טובה ובכמה יותר טובה . זו יצירה של ההיסטוריה של פרס מבריאת העולם , כביכול , ועד כניעתם של הפרסים לשליטים הערבים שהביסו את הפרסים בשנת . 651 זה הוא אוסף נהדר של סיפורים טרגיים , המיוחסים לכל מיני מלכים . לאמיתו של דבר אלו יצירות בלטריסטיות בעלות מסורת עתיקה . מזה נבנה אפוס אדיר . זו מסכת שכתובה בצורה כה מרתקת שמי שמתחיל לקרוא בה איננו יכול להפסיק . התלהבותו של אליעזר כגן מן ה'שאהנאמה' לא ידעה גבול . לאחר שתרגם חלקים מן הספר בעיקר על פי תרגומים לרוסית , גרמנית ואנגלית , למד את השפה הפרסית כשהיה בן חמישים , וניגש לתרגם את הספר כולו מן המקור הפרסי . במסירות עצומה עסק במלאכת התרגום , ולא חסך כל מאמץ כדי לשפר אותו . אף על פי שעמד על דעתו בענייני תרגום ותעתיק , ולא סטה מתפיסת הטקסט שלו ומתחושת הלשון העברית שלו , קיבל בתודה הערות והצעות שהיה בהן כדי לחדד את דיוקו של התרגום . בעינינו היה ראוי הד"ר אליעזר כגן לפרס ישראל , ובשנת 1995 הגשנו את מועמדותו לוועדת הפרס . אבל , לצערנו , לא זכה אליעזר כגן בפרס , ולא זכתה מדינת ישראל לציין את תרומתו לתרבות ישראל . להלן כמה מנימוקי ההמלצה הזאת : מפעלו של כגן הוא תולדה של שנים ארוכות של התעסקות בספר הגדול הזה , החל כמעט בימי נעוריו . בהיותו משורר בזכות עצמו , מצא הד"ר כגן את הדרך הנכונה לתרגם אפוס עתיק ללשון העברית החדשה . הוא אמנם משתמש בלשון שהיא בעיקרה תנ"כית , אך זו אינה נשמעת ארכאית , אלא יוצרת אפקט של סגנון תוסס , חדש וכמעט עכשווי . הוא ויתר על החריזה , אך לא ויתר על המשקל , התורם תרומה חשובה לאופי הפיוטי ולקצב של התרגום . בזכות התרגום הזה , לכשיופיע בשלמותו , יוכל הקורא העברי להתוודע אל הנשמה העמוקה המסתתרת מאחורי רבים מן הגילויים החיצוניים של התרבות הפרסית , העשויים להיות לעתים תמוהים ומפחידים לבני עמים אחרים . אפשר להבחין בספר הזה , בזכותו של תרגום המופת של הד"ר כגן , גם בשמחת החיים , גם בהערצת הגבורה ואומץ הלב , גם במסירות לאמת ולצדק , גם באהבה הגדולה ליופי ולאסתטיקה , לצבע , לריח — להזכיר רק חלק מן הרגשות האנושיים הגדולים הבאים לידי ביטוי בסיפורים הרבים של האפוס הפרסי . הצבעוניות הרבה של סצנות הקרב , של הגנים המשמשים רקע לאהבה ולהנאה , של המרחבים הפתוחים המשמשים לציד מלכותי , הבאים לידי ביטוי מעורר בתרגומו של כגן , הם מקווי ההיכר האופייניים של השירה הזאת ושל כלל השירה הפרסית הקלסית . תכונות אלה מזכירות את הצבעוניות העליזה ומלאת החיות של יצירות האמנות הפלסטית של פרס , בציורים שבכתבי יד , בעבודות רקמה ושטיחים , ובעיטורים שעל גבי בניינים . דווקא בעידן של מתיחות פוליטית בין איראן ובין ישראל והעם היהודי יש מקום להדגיש את הצד השווה
|
|