|
|
עמוד:301
העיקרון הוא שאדם חייב לבזבז את כל ממונו כדי להימנע מעברה או כדי לזכות במצווה גם אם אי אפשר לכפות עליו לעשות כן . יתר על כן , התורה גם מאפשרת לכפות על אדם מצוות מסוימות שבהן הוא מפסיד כסף או נאלץ לממן אותן מכיסו : אפשר למנוע אדם מחילול שבת , מעבודה בשביעית , מגידול כלאיים בשדהו ולכפות אותו לתת כסף לצדקה ולצורכי ציבור . בניין המשכן מתחיל ב"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי , " אבל אחזקתו לדורות — של המשכן ושל המקדש בירושלים — מבוססת על החובה המוטלת על כל אדם לתת מדי שנה מחצית השקל . דוגמה לפעולתם של בית הדין בכפיית איסור גידול כלאיים בשדות : באחד באדר משמיעין על הכלאים , וכל אדם יוצא לגינתו ולשדהו ומנקין אותו מן הכלאים , ובחמשה עשר בו יוצאים שלוחי בית דין ומסבבים לבדוק . בראשונה היו עוקרין ומשליכין , והיו בעלי בתים שמחים שמנקין להן שדותיהן , התקינו שיהיו מפקירין את כל השדה שימצאו בו כלאים ( רמב"ם , הלכות כלאים ב , טו-טז , על פי משנה , כלאים א , א-ב . ( עם זאת לא בכל המצוות אפשרית ומותרת כפייה , ולא בכל הנסיבות אפשר לכפות . הכפייה לקיום מצוות מותנית בקיומו של בית דין מוסמך המנהל את ענייני הציבור ואינה מסורה לכול . מצוות " הוכח תוכיח את עמיתך" מתירה להעיר לזולת ולבקר אותו על מעשיו , אך אינה מאפשרת לכפות עליו דבר . התחשבות כלכלית בקיום מצוות על אף האמור בסעיף הקודם הדרישה לקיום מצוות גם במחיר כספי אינה מתעלמת מן הזכויות הממוניות של האדם ומן הערך של הקניין הפרטי . השיקול של מניעת הפסד מרובה והתחשבות ביכולות הכלכליות של האדם הוא שיקול חשוב בחיוב המצוות . " בהידור מצוה עד שליש במצוה" ( בבא קמא ט ע"ב ) — כשמדובר בקיום שמעבר לחובה הבסיסית , אין דרישה להוסיף יותר משליש מן הסכום המינימלי שבו אפשר לצאת ידי חובת המצווה . אין צורך לקנות אתרוג במאות שקלים .
|
|