|
|
עמוד:270
בין מעמדם ומשקל דעתם של הראשונים ובין אלו של האחרונים , משקלם של מקורות וספרים , על פי מידת פרסומם והתקבעותם והסתמכות על תקדימים . השאלה העיקרית העומדת לפני הפוסק כשהוא נתקל במחלוקת או בסתירה בין כמה הוראות והנהגות אינה אם אחת משתי הגישות נכונה והאחרת דחויה , אלא כיצד יש לנהוג במקרה המסוים שבו הוא נדרש לחוות את דעתו . לשם כך קיימת ההלכה . המונח " הלכה" הוא מונח המשמש להכרעה במקום שכמה ערכים מתנגשים בו ויש להחליט איזה מהם יגבר במקרה המסוים העומד על הפרק . אף על פי שקיימים כללי פסיקה הקובעים לעתים שאסכולה אחת תתקבל והאחרת תידחה , כדוגמת ההכרעה כבית הלל נגד בית שמאי , בדרך כלל מלאכת הפסיקה היא אמנות עדינה יותר המחייבת התחשבות בשני הצדדים ובעמדותיהם והרכבת שיקולים נוספים , מתחומים מגוונים , לשם קבלת ההכרעה . עצם הבחירה באילו כלי הכרעה יש להשתמש אינה קבועה ואינה מוסכמת , ולא תמיד ההכרעה כצד אחד היא מוחלטת . לפעמים " כדאי הוא חכם פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק" ( ברכות ט ע"א ) ו"אף על פי שאין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין" ( משנה , עדויות א , ה ) — קיים מגוון של אמצעים שבהם חכמי דורות מאוחרים יכולים לעצב מחדש את הכרעת ההלכה בנושא מסוים על אף קיומם של תקדימים אחרים מבתי דין גדולים וחשובים . בפרקי ההמשך יוצגו כאמור דוגמאות מרחבי עולם הפסיקה , מדורות שונים ומתחומי הלכה שונים , שבהן בא לידי ביטוי המתח בין צלם אלוהים ובין ממלכת כוהנים וגוי קדוש ומשתקפות בהן כמה דרכי הכרעה . בשל האופי הראשוני והמבואי של חיבור זה לא יובאו דיונים בפסקים מורכבים בגוף החיבור , אלא רק בהפניות שבהערות השוליים . בגוף החיבור יוצעו רק המקורות הקלסיים שעליהם נסמכים הפסקים בכל הדורות . 303 על ראיית מעשה הפסיקה כהכרעה בין אמתות מתנגשות , בהלכה ובמקביל בתורת המשפט הכללית ראו אצל שגיא , , 1996 עמ' ; 113 וכן בפרק הראשון בספרו של שפרבר ( תשס"ח , עמ' . ( 50-9
|
|